"אנחנו בדרך" מאת נחום אבניאל הוא מסע מרגש אל לבם של הגיבורים האמיתיים של 7 באוקטובר. בספר זה,תמצאו את סיפוריהם של אנשים פשוטים שהפכו לגיבורים ללא תכנון מוקדם,ללא פקודה וללא נשק. החל מהחשמלאי שהציל את שכניו במושב הסמוך,ועד לבעל המועדון שחילץ מבלים מפסטיבל הנובה – כל סיפור הוא תזכורת לכוחם של האומץ והאנושיות. אבניאל מתאר ברגישות ובדייקנות את פועלם של אותם אזרחים אמיצים,שחוו את יום הקרבות האכזרי ביותר בתולדות ישראל. זהו ספר לכל מי שמחפש השראה,לכל מי שמאמין בכוחה של רוח האדם לנצח את האימה,ולכל מי שמבקש להבין את הכוחות הפנימיים שמניעים אנשים לפעול ברגעי משבר. הצטרפו למסע מרגש זה,וגלו את הסיפורים שמאחורי הרגעים הקשים והמרגשים ביותר.

"זה היה מפחיד נורא. אנחנו לא רמבואים, אנחנו אנשים פשוטים שעושים את מה שצריך, אף אחד מאיתנו לא שש אלי קרב. יש לנו בבית משפחה, אישה, ילדים. אנחנו לא רוצים למות. חשבנו להפסיק, אבל הסתכלנו אחד על השני, ונכנסנו עוד פעם". ללא פקודה, ללא מדים, פעמים רבות גם ללא נשק – זהו סיפורם של האנשים הרגילים ביום החשוך ביותר בתולדות מדינת ישראל: מהחשמלאי שמיהר להציל את השכנים במושב הסמוך, דרך בעל המועדון שחילץ מבלים מפסטיבל הנובה בשבילי עפר נסתרים ועד לעובד המאפייה שירד עם האמבולנס לשדרות והתעקש להציל חיים גם בלב התופת. אליהם מצטרפים אזרחים נוספים – אלו שלא היו חייבים להיות שם, אך לא היו מסוגלים לעמוד מנגד. ברגישות, בנאמנות ובדייקנות מתחקה נחום אבניאל אחר סיפורם. הוא נוסע אחריהם בין הקרבות והחורבן ביישובי הנגב, מחפש איתם ניצולים בשטחים הפתוחים ונצמד איתם אל שולי הבניינים והשכונות בעיצומם של קרבות. חלקם ישבו מול המחבר לספר את סיפורם; חלקם לא יוכלו לספר יותר דבר לעולם. לכל אחד מהם עדות שונה, אך מכולן נושבת הרוח הגדולה שבזכותה יכלו הנמלטים מהמסיבה, הנצורים בממ"ד, המביטים באימה מן החלונות, לנשום לרווחה ולדעת: