"הם לקחו ממני הכל – את השמש, את האוכל, את הבגדים, אפילו את השם שלי. אבל בתוך הבור, מתחת לאדמה, הבנתי שיש דבר אחד שהם לעולם לא יוכלו לקחת ממני: את החופש לבחור מי אני בתוך החושך הזה." איך אפשר להיות כבול באזיקים – ולהישאר חופשי בנפש? איך אפשר, בעודך כלוא בבטן האדמה, לחיות מדי יום בהכרה, בצלילות, בבחירה? סיפורו של אבינתן אור, ששרד בשבי החמאס שנתיים ושמונה ימים, הוא עדות מעוררת השראה על כוחה של הרוח האנושית לנצח, גם בתנאים הקשים ביותר. ספרו של אבינתן, מבעד לאדמה, הוא גם סיפור על תושייה ואומץ. באופן בלתי נתפס, במשך למעלה מ-700 ימים ולילות, הפך אבינתן את תחנות חייו לכלים ולמיומנויות שסייעו לו לשרוד: החל בילדותו ביישוב שילֹה, דרך עבודתו בחופשות הקיץ כפועל בניין ולימודיו לתואר בהנדסת חשמל, ועד לשירותו כלוחם בסיירת רימון. כל אלה הפכו את החושך הסמיך של המנהרות למבחן מתמיד של חוסן, שעליו ניסה להתגבר בעזרת כוח רצון ורוח איתנה. וכך, מתחת לאפן של מצלמות המעקב, בקפדנות ובזהירות, תכנן והוציא לפועל מבצע בריחה נועז, חפר במו ידיו מנהרת מילוט, ואף הצליח במשך כמה דקות יקרות מפז לנשום שוב אוויר נקי ולהביט בשמיים. זהו סיפור עוצר נשימה על אדם מלא נחישות, שבחר לצמוח בתוך השברים – ומתוכם. אבינתן אור מזכיר לכולנו שהבחירה בחיים, במאבק על החירות ובתקווה לטוב – נמצאת תמיד בידיים שלנו: "אני לא יכול לעשות הכל – אבל אני לא מוכן לא לעשות דבר".