השנה היא 2064. רות בת החמש־עשרה אוהבת לצאת לשטח הפתוח עם החבר שלה, תום, כדי לחפש מזון ולהתחמק ולו לרגע מהצפיפות, הסירחון והלחץ שבתוך גדרות מחנה כרמל, שבו היא חיה עם אביה ואחיה, לאחר שאמה נדבקה במחלה ונלקחה אל גורל לא ידוע. אבל בחוץ אורבת סכנה גדולה. בשטח הפתוח המכונה "עזאזל" מסתובבים שטריאות – אנשים החולים במגפת השיגעון שפשטה בכל העולם, ושגדרות המחנה נועדו להגן מפניה. מספיק מגע אחד, והמגפה שאינה יודעת רחמים, הופכת את החולים לנשאים ואז למטורפים אדומי עיניים. יום אחד רות ותום מרחיקים לכת מעבר לגדרות וכנגד הכללים, עד שאין להם עוד דרך חזרה. כעת הם נאלצים לברוח ולהילחם לבדם על חייהם ועל שפיותם מול כוחות עצומים ורבים מהם. האם יצליחו לשרוד בעולם חולני ששכח אנושיות ומגע מהם? האם רות תגלה מה קרה לאמה? האם אהבתה לתום תשרוד את הרעב, הבדידות והמחלה? בספר הראשון של טרילוגיית עיניים אדומות טווה מגי אוצרי מציאות מעוררת חלחלה של ישראל כפי שאיננו רוצים לראותה לעולם – מדינה שסועה למחנות, נגועה במחלת הטירוף, שבה רק החזק שורד, ולאהבה ולחמלה אין מקום. מגי אוצרי היא סופרת ומשפטנית. היא מתגוררת בתל אביב עם בן זוגה ובתם. עיניים אדומות הוא ספרה הראשון לנוער. קדמו לו ספריה למבוגרים: שתי השמשות של דדיקה וכותבת הנאומים.