אורית ענבר
5מיקי הייב נולד בכפר בדואי, ערבית היא שפת אמו, ואת יצירתו הספרותית הוא כותב בעברית. אחרי שפרסם בעבר ספר שירה, הוא פונה לפרוזה ובוחר להיכנס דווקא לעולמה של אישה תל-אביבית בת 42 , שמאחורי ההומור והחיים החברתיים שלה מסתירה בדידות עמוקה. גיבורת ספרו החדש של הייב, כולם אוהבים אותי. מרחוק, היא תמר לביא, מצחיקנית המשרד. תמר עובדת בשיווק, יודעת למכור לאחרים בית, קרבה ואהבה, אבל כשהיא חוזרת בערב לדירתה מחכים לה רק המקרר, הקיר והשקט. מעולם לא הייתה לה זוגיות ומעולם לא חוותה אינטימיות עם גבר. הרגע שמערער את חייה מגיע כשאורי, הידיד שהיא אוהבת בסתר, אומר בנוכחות חבריה לעבודה: אני ותמר בחיים לא נהיה זוג. תמר צוחקת כרגיל, אבל משהו בתוכה נשבר. מתוך הרצון להרגיש שייכת היא מתחילה להמציא לעצמה בני זוג ומערכות יחסים שמעולם לא התקיימו, עד שאימה מצליחה לחלץ ממנה את האמת. דרך סיפורה של תמר מבקש הייב לכתוב על בדידות שאינה תמיד נראית מבחוץ: אנשים שעובדים, מצחיקים, מוקפים בחברים ומתפקדים היטב, אבל אין להם עם מי לחלוק את הדברים הקטנים ביותר – ממראה יפה בדרך ועד הכלים שנשארו בכיור. לצד הכאב, הספר משתמש לא מעט בהומור. תמר עוקצנית ומצחיקה, והצחוק הוא גם הדרך שלה להסתיר את המקומות הכואבים ביותר. הייב מבקש מהקוראים לצחוק איתה, לכאוב איתה ובעיקר להבין את הכמיהה הפשוטה שמאחורי השקרים שלה: שמישהו יבחר בה ויאמר לה "אני אוהב אותך". לדברי הייב, הספר נכתב גם מתוך תהליכים אישיים של החלמה והשלמה עם החיים. כולם אוהבים אותי הוא ספר מאוד מעניין ובעיקר מרגש. הייב מצליח לגרום לקורא להזדהות עם תמר מיד מהדפים הראשונים. הקורא שמח איתה ובעיקר כואב איתה את הרצון שלה להיות נאהבת לפחות פעם אחת בחייה. עם זאת, יש משהו מדהים בסיפור. כל כך קשה להאמין שרווקה תל אביבית בת 42 מעולם לא חוותה קשר אינטימי עם גבר. אפשר להבין את הקטע של האהבה, קצת יותר קשה להבין את חוסר האינטימיות בעידן הזה, עם כל המתירנות שבו בעיר הכי מתירנית במדינה. אבל עדיין הספר מצליח להישאר אמין וזה רק מגביר עוד יותר את האהדה כלפי תמר. אני גמעתי את כל 440 העמודים של הספר במהירות שיא מתוך רצון לדעת האם תמר הצליחה לבסוף למצוא אהבה. כמובן שלא אגלה כדי לא לקלקל, אבל רק מזהירה שגם אתם עלולים למצוא את עצמכם גומעים את הדפים במטרה למצוא תשובה. ספר שכדאי לקרוא.
