שמעון דיסקין, בן 33, נשוי + 5. מתגורר באזור מודיעין. אוהב להמציא עולמות ולהחריבם מאז גיל תשע. כותב בעיקר ספרות ספקולטיבית על קו התפר שבין יהדות לפנטזיה. חמישה מסיפוריי הקצרים התפרסמו בכתב העת 'בר – בין יוצר למקום'. חבר בקבוצת "שעטנז: יוצרים יהדות פנטסטית".
ספר אהוב במיוחד
שר הטבעות של טולקין. קיבלתי את שלושת הספרים במתנה מהוריי כשהייתי בן 10, ונשאבתי אל העולם המרהיב שהוא יצר. מתברר שגם נשכחתי שם, אבל אני לא מתלונן.
דמות בספר שלי שאני לוקח ממנה השראה:
יהודה רוטמן, גיבור הספר 'מרוטשים' (שאני שואף להוציא בקרוב לאור אצל בוקפוד, בעזרת השם). הוא אברך שעובד חצי יום, ומוצא את עצמו בלב אפוקליפסת זומבים ירושלמית. הוא נאלץ להילחם על חיי משפחתו וחבריו, ובד בבד להישאר בן אדם ולא לאבד צלם אנוש. הגבורה שהוא מגלה במצב הקיצוני הזה היא בעיניי מעוררת הערצה.
הביקורת שהכי זכורה לי על ספריי:
לפני חמש שנים פירסמתי בכתב העת 'בר' סיפור קצר שנקרא 'האברך הסיאמי', והקוראים השתכנעו שתיארתי שם אירוע אמיתי שקרה. זו אולי המחמאה הגדולה ביותר שסופר יכול לקבל, כי השאיפה האולטימטיבית של כל סופר היא לגרום לקוראים להאמין בדבר שלא היה ולא נברא.
אם לא היית סופר מה היית עושה?
קשה לי לדמיין את עצמי ללא הכתיבה, אבל אני מעריך בזהירות שהייתי ממשיך ליצור עולמות דמיוניים, ואם להתפרע, אז אולי אפילו מוצא את עצמי בתעשיית הגיימינג.
עם איזה סופר היית שמח לשבת לארוחת ערב ולמה?
ש"י עגנון. הכתיבה שלו תמיד מעוררת בי דמעות. אין עוד סופר עברי שבכתיבה שלו ניכרת אהבה גדולה כל כך לעם ישראל ולמסורת.
איך נראה עתיד עולם הספרים בעיניך?
זהו עולם שבו כל קורא יכול להזמין בקלות כל ספר שאי-פעם יצא לאור, ומן הצד השני, אף יוצר לא יצטרך לוותר על פרסום יצירותיו משיקולי עלות או קהל יעד. די בכך שספר אחד ייגע בליבו של אדם אחד, וזה כבר מצדיק את הדפסתו. כיום, בזכות בוקפוד, זה אפשרי, ובהזדמנות הזאת אני רוצה להודות מכל הלב לאנשים המופלאים שעומדים מאחורי המיזם ולאחל לבוקפוד המשך תנופה ופריחה.
