רעות לביא-פלג
5מיומנה של אישה מתה - גואל פינטו הוצאת כנרת זמורה דביר, 2022 הספר הזה מלא סתירות. הוא קטן, עם כריכה קשה, ממש כמו יומן. אבל הכריכה שלו צבעונית, בולטת, בכלל לא כמו יומן, ובעיקר, מומון, האישה המתה, בחיים לא הייתה כותבת יומן. מומון היא יהודיה צרפתייה, פריזאית, שזוכרת את ילדותה בתוניס בחיבה ובאהבה. היא עדיין מתגעגעת לחברה הכי טובה שלה משם, ראידה הערבייה, שמתה ברעידת אדמה בגיל 12. מאז, היא ממשיכה לדבר איתה, וראידה היא זו שפוגשת אותה אחרי המוות, כשרוחה נשארת בבית שלה במהלך השבעה. שלושת הילדים שלה - הבכורה, שלא קוראים לה הבכורה, כי היא בת; הבכור, שהוא לא בכור, אבל הוא בן, אז כן קוראים לו ככה; והקטנה - מתאבלים עליה כל אחת ואחד בדרכו. מומון לא דופקת חשבון לאף אחד. לא לבעלה שנפטר לפניה, לא לילדים שלה, לא לשכנים הערבים שלה ולא ליהודים שבאים לבקר מארץ ישראל. היא עושה מה שהיא רוצה וחושבת שנכון, וגם מה שהיא יודעת שלא נכון, אבל עדיין רוצה לעשות. הספר מאוד קריא. זורם ממש כמו תודעה של אישה מתה. מרחף בין הילדים שלה, בין המנחמים, לבין ילדותה ובגרותה. אין לו פרקים מסודרים, אין לו עלילה מסודרת, אבל הוא מכשף ומושך ולקראת סופו אפילו מותח ומפתיע. זְכוּת אִמָּהוֹת / גואל פינטו רָצִיתִי לְצַלְצֵל אֵל אִמָּא שֶׁלִּי לְסַפֵּר לָהּ שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי מֵתָה רָצִיתִי לְהִתְלוֹנֵן בְּאָזְנָהּ עָלֶיהָ שֶׁעָזְבָה אוֹתִי רָצִיתִי לְהַסְבִּיר לָהּ אֶת מַה שֶׁכֻּלָּם יוֹדְעִים: כְּשֶׁאַתְּ אִמָּא אַתְּ לֹא יְכוֹלָה פָּשׁוּט לָקוּם וְלָלֶכֶת אֵין לְךָ זְכוּת. מָוֶת אֵינֶנּוּ זְכוּת אִמָּהוֹת.
