דנית בר

אני חושבת שזה ספר חשוב מאוד, כמו הרבה ספרים אחרים שמדברים על תופעות שלא נוהגים לדבר עליהן. בישראל במיוחד, המשפחה היא ערך מקודש. כל-כך הרבה מהחיים שלנו מבוססים על כך - על המשפחתיות והבילוי המשפחתי (ראו ערך חגים, למשל). אם מישהו מרגיש מרוחק מהמשפחה שלו מסיבה כלשהי, ובמיוחד אם הוא מנותק ממנה, הוא מרגיש גם קצת מוקע מהחברה הנורמטיבית. ואם הוא מנסה להסביר למה, הוא נתקל הרבה פעמים בחומה אטומה של אי-הבנה: "אבל הוא בכל זאת אבא שלך", "משפחה לא בוחרים", "דם סמיך ממים", "ברור שהיא אוהבת אותך - היא אימא שלך". וכל האמירות האלו מבודדות עוד יותר את מי שגם ככה מרגיש שאולי משהו בו לא בסדר אם הוא מתקשה כל-כך להרגיש קרבה לבני משפחתו. הספר הזה מדבר על התעללות הורית מהסוג שלא מגיע לחדשות - לא הצלפות יומיומיות בחגורה, לא התעללות מינית בתוך המשפחה. פשוט טפטוף רעל אינסופי לילד מאז היותו צעיר ועד היותו מבוגר ואפילו זקן - ניכור, בוז, השפלה, חוסר אכפתיות - שגורמים לבלבול גדול בקרב הילדים המורעלים בדיוק בגלל האופן המתעתע שבו זה נעשה. וכאן אולי החשיבות הגדולה ביותר של ספר שכזה, כי ילדים מורעלים שקוראים בו יכולים סוף-סוף לזהות דברים שבמשך שנים הם לא הבינו ולא ידעו לתת להם שם וכל מיני דפוסים שנוצרו בהתנהגותם ובמערכות היחסים שהם טיפחו ובמיוחד הם יכולים למצוא שם הבנה והכרה והזדהות שלרוב הם לא יקבלו מסביבתם הקרובה. למי הספר מומלץ? קודם כול, לכל מי שחושד שהוא עצמו "ילד מורעל" - שתמיד הרגיש שמשהו במשפחה שלו לא לגמרי בסדר אבל לא הצליח לשים על זה את האצבע ושהרגיש לא ממש אהוב ורצוי בידי אחד או יותר מהוריו. אבל הוא מומלץ גם למי שלא חווה את הנושא על בשרו אבל רוצה להעמיק את הבנתו בו ובמיוחד למי שמכיר "ילד מורעל" ורוצה להבין אותו טוב יותר ולתמוך בו באופן מוצלח ושלם יותר. הספר כולל הרבה הסברים פסיכולוגיים, דוגמאות נפלאות מעולם האגדות ("שלגייה", "רפונזל", "היפהפייה הנרדמת", "הנזל וגרטל" ועוד) והרבה עדויות אישיות של "ילדים מורעלים" והוא קריא מאוד בלי להיות יותר מדי צהוב או שטחי.