אבא שלה היה פול ניומן של חדרה. אבל הוא מת והיא נוסעת לפריז, לברוא את עצמה מחדש בדמות שחקניות הקולנוע הצרפתיות שהעריץ, ולמצוא לעצמה מאהב חדש. בשפה שנעה בטבעיות מפליאה על הגבול הדק שבין הפרוזה לשירה מספרת שירה פנקס את קורותיה של צעירה ישראלית בפריז, אוֹ־פֶּר שנכנסת לבית של משפחה זרה, ספק בית חלומות ספק כלוב זהב שבו כלואה חושניות גדולה. סיפורה הוא דרמה קאמרית, במִספר שחקניה המצומצם וגם בהדהוד למקור המילה, דרמה־של־חדר. שוב ושוב עולה הניגוד שבין החדר הצר המוקצה לגיבורה לבין ה־master's room, בין האגף השחור לבין האגף הלבן בבית הפריזאי היפה, בין החֶברה הגבוהה של עיר האורות לבין אנדרה אַסוַוד הפראי והמורד שקורא עליה תיגר – והיא ביניהם, מגלה בחדרי־חדרים סודות שאיש לא דִמיין.שירה פנקס, אדריכלית, פרסמה סיפורים קצרים בכתבי־עת. זהו ספר ביכוריה.

אבא שלה היה פול ניומן של חדרה. אבל הוא מת והיא נוסעת לפריז, לברוא את עצמה מחדש בדמות שחקניות הקולנוע הצרפתיות שהעריץ, ולמצוא לעצמה מאהב חדש. בשפה שנעה בטבעיות מפליאה על הגבול הדק שבין הפרוזה לשירה מספרת שירה פנקס את קורותיה של צעירה ישראלית בפריז, אוֹ־פֶּר שנכנסת לבית של משפחה זרה, ספק בית חלומות ספק כלוב זהב שבו כלואה חושניות גדולה. סיפורה הוא דרמה קאמרית, במִספר שחקניה המצומצם וגם בהדהוד למקור המילה, דרמה־של־חדר. שוב ושוב עולה הניגוד שבין החדר הצר המוקצה לגיבורה לבין ה־master's room, בין האגף השחור לבין האגף הלבן בבית הפריזאי היפה, בין החֶברה הגבוהה של עיר האורות לבין אנדרה אַסוַוד הפראי והמורד שקורא עליה תיגר – והיא ביניהם, מגלה בחדרי־חדרים סודות שאיש לא דִמיין.שירה פנקס, אדריכלית, פרסמה סיפורים קצרים בכתבי־עת. זהו ספר ביכוריה.