"...וכעת," הוא שאג ברוב הוד, קולו נשמע היטב למרות תרועות ההמון, "בתום טקס ההתחדשות התשע מאות תשעים ותשעה, אני מאחל לכם שנה טובה!" המלך האלמותי המתין כשתי דקות בעוד התרועות שוטפות אותו, מחממות את ליבו בשמחה האמיתית האצורה בהן, ואז הסתובב – בצורה מרהיבה, כמובן – ונבלע בתוך הארמון. –– נשמעים לאותם החוקים, דומים במובנים רבים אך שונים זה מזה באופן מהותי, פועלים שני אחים כדי לפלס את דרכם האחד סולל את שלו בעודו הולך לאורכה, השני פוסע בשביל שמאות לפניו כבשו ברגליהם כדי למלא את ייעודם. סיפוריהם של טאדין, המתחיל מחדש, של בידור, שנרדף בידי אירועי עברו, של חופש, שוויתרה על משמעות שמה, ושל ג', שאחריות עצומה מוטלת על כתפיו, נטווים יחדיו ליצירת סיפורו של מלכה הנצחי של טנאי, המלך טיקאי. יחד עם שלל האנשים המקיפים אותם, בעולם שבו לכל דבר ושם יש משמעות, מנסים כל אלה לפלס את הדרך אל ייעודם, ובתוך כך נאלצים ללמוד מחדש עובדות שנדמו פעם מוצקות מאבן. שאלות על משמעות החיים והמוות, על מקומו של האדם בעולם ועל משמעות חייו וייעודו עולות מתוך סבך האירועים הנרקמים בזה אחר זה ברומן זה, המשתייך לסוגת ריאליזם קסום. אלמוות, הראשון מבין שני ספרים בשם זה, כתוב בשפה רהוטה, עשירה ומהפנטת, ססגונית ומלאת דמיון. הספר מוביל את הקורא לעולם מקביל, צבעוני וסוחף.