לאחר קרוב לאלפיים שנים בהן היה עם ישראל מפוזר ומפורד בין העמים בארבע קצוות תבל, ושבהן היו המצוות התלויות בארץ בבחינת "זיכרון לדורות", תוך תחינה ותפילה מבורא העולם שנשוב לארץ ונקיים מצוותיה, זכה דורנו למה שלא זכו לו כל הדורות הללו, לחזות בשוב ישראל לארצו, תוך כדי קיום מקצת מנבואות הגאולה, כגון מה שניבא זכריה (ב, ח) "פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלַיִם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ", דבר שמעולם לא התקיים עד הדור האחרון, כאשר לראשונה מעולם ירושלים יצא מחוץ לחומות וממשיכה להתרחב מרוב אדם ובהמה בתוכה. זכות זו, שהייתה משאת נפשם של אבותינו במשך כל הדורות, וזכינו בה אנו, נושאת בחובה גם אחריות הלכתית ומוסרית כבדת משקל, המעבר מכיסופים לעשייה, ומהלכה בעלמא לקיום מעשי של מצוות התלויות הארץ. עדיין חסרים אנחנו את העיקר, ועינינו נשואות עוד אל המקדש שיבנה במהרה בימינו, וכך חסרים אנחנו את כל המצוות שעיקרן בבית ה' ובמזבח, אך דווקא בשל כך, מתחדדת השאלה המהדהדת גם מתוך הכתובים, האם כיום, כאשר שוב ניתנה בידינו היכולת לקיים מה שכן ניתן לקיים, נתעלם מכך? ובכלל זה נתעלם ממה שהזהירה עליו התורה, " הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי כָּל יָמֶיךָ עַל אַדְמָתֶךָ "? דווקא משום שחלק מחלקי העבודה עדיין חסרים לנו, מוטלת עלינו החובה להדר ולהשלים את כל אותן מצוות שחזרו לנו עם שובנו לאדמת הקודש. קיום שלם ומדוקדק של המצוות שבידינו כעת, ובהן חובת נתינת מעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעני, אינו רק חובה הלכתית, אלא הוא הגשר הממשי והרוחני לקראת בניין הבית וחידוש העבודה כולה במהרה בימינו אמן. המאמר העיקרי בקונטרס זה, מבקש לברר את חובת נתינת מעשר ראשון ללוויים ומעשר עני לעניים בזמן הזה, מתוך תפיסה, שהדיוק בפרטי ההלכה והשלמת החובה כלפי משרתי ה', הם התשתית שתעמידנו ראויים לגאולה השלמה. למאמר זה נוספו עוד מאמרים מאותו עניין, ביאור סיבת ההבדלים בין מעשר ראשון למעשר עני, וכן ביאור עניין הנקרא שותפות יששכר וזבולון, שאפשר עניינו דומה למה שצוותה תורה להחזיק את הלוי.