ספר מרתק על דיון הלכתי עמוק בין שני אברכים בסוגיית הגיוס. בירור אמיתי של המקורות,השאלות והתשובות שכל בן תורה צריך לדעת.

חיים ישב על ספסל האוטובוס לחיפה. בתחנה האחרונה עלה אדם גלוי ראש, חיפש מקום לשבת. הוא דילג על חיים, כאומר: לא, לאשב לידו. למען האמת - גם חיים לא רצה לשבת לידו. אבל לא היה מקום אחר – והוא התיישב ליד חיים. במבט שני, היה נדמה לחיים שדווקא היו כמה מקומות פנוים בסוף האוטובוס, חיים כבר לא ידע, האדם גלוי הראש - רוצה לשבת לידו או לא? חיים ניסה לנמנם, אבל ברגע שהוא פקח עין, הוא שאל אותו על הגיוס. חיים שלף נתונים וטענות, כמה דברים ששמע מכמה חברים, משהו שיקנה אולי את החילוני שלידו, אבל משהו בבטחון עצמי היה חסר לו. משהו ממה שהוא אמר לא היה נשמע לו מדויק. וכשהאדם הביט בו בחיוך קטן וחכם, חיים הרגיש – הוא לא יודע בדיוק על מה הוא מדבר. ובדיוק לזה, גלוי הראש חיכה. ספר זה בא לתת לך את מה שחסר לחיים באוטובוס. בא לתת לך בירור עמוק, שבו יידחו הסיסמאות ויתבררו טענות האמת. בספר זה, אין סיסמאות, אלא בירור אמיתי, המבוסס על דברי הגמרא והמדרשים, על השולחן ערוך ודברי הפוסקים ובעלי המוסר והמחשבה, על מה שמרנן ורבנן גדולי הדור באמת אומרים. בירור שיודע להישיר מבט אל אויבינו, ולהשיב להם תשובות ברורות ופשוטות. ובעצם, גם לעצמנו. כשאתה עונה תשובה לשאלת הגיוס - אתה חש ביטחון ובהירות, או שאתה מכסה על תחושת חוסר ידע ובהירות? כשאתה חושב על שאלת הגיוס - אתה מאלתר טענות, או עונה מתוך לימוד ומחשבה בהירה וברורה? כשאתה טוען טענה בשאלת הגיוס - אתה יכול לבסס אותה? להביא לה מקורות ותימוכין? או שאתה מסתמך על כתבות של עיתונאיים?