לפתע ה ו א היה שם. ישר ממול. בור ע נ ק. לא הדרדלה של מרכז הארץ. בור־בור. כזה שרק גשמי המדבר יודעים לחצוב לעומקים כאלה. ושיפוע צד חריף בצדו. כן, הייתה אופציה לחזור על עקבותינו ולהמשיך במסלול המקורי. המתוכנן. אבל זאת היתה כ א י ל ו אופציה. שכן לצדי ישבה זאת שראתה בי את מורה הנבוכים הפרטי שלה בכל ענייני השטח, כ ו ל ל התגברות על בורות ענק במדבר, ואולי בגלל זה היא נשענה לאחור, נעצה בי מבט מתגרה ואמרה: "Piece of cake? בוא תראה לי איך עוברים את זה." * * * אבירם ברקאי, מורה דרך המתמחה בחקר מלחמות ישראל (בדגש על מלחמת יום הכיפורים), פִרסם 19 ספרים, בהם רבי־המכר יוצאים לשטח ועל בלימה. אולי זה המספר העגול. אולי הרצון לשנות. תהיה אשר תהיה הסיבה, במובנים רבים, ספרו ה־20, הרוב טוב. תודה, הוא האישי ביותר. בשפה קולחת ובהירה, בהומור, וגם במבט פיוטי ומהורהר, ברקאי לוקח אותנו לטיול ייחודי שכולו סיפורים קצרים על אהבות, שמחות, השתטויות, געגועים וטבע. המון טבע. התפאורה אצל ברקאי אמנם משתנה, אבל השחקנים הראשיים נותרים בעינם: הארץ הזאת (בעיקר), הטבע הזה (בעיקר), וכל היופי הנפרש מלוא העין בין השניים. דבר אחד בטוח — אחרי שתסיימו לקרוא את הספר, כל מה שתרצו זה לצאת החוצה, ואל מול נוף כלשהו, איפשהו, לפרוש שתי ידיים לצדדים, לקחת נשימה עמוקה ולצעוק: הרוב טוב. תודה!

לפתע ה ו א היה שם. ישר ממול. בור ע נ ק. לא הדרדלה של מרכז הארץ. בור־בור. כזה שרק גשמי המדבר יודעים לחצוב לעומקים כאלה. ושיפוע צד חריף בצדו. כן, הייתה אופציה לחזור על עקבותינו ולהמשיך במסלול המקורי. המתוכנן. אבל זאת היתה כ א י ל ו אופציה. שכן לצדי ישבה זאת שראתה בי את מורה הנבוכים הפרטי שלה בכל ענייני השטח, כ ו ל ל התגברות על בורות ענק במדבר, ואולי בגלל זה היא נשענה לאחור, נעצה בי מבט מתגרה ואמרה: "Piece of cake? בוא תראה לי איך עוברים את זה." * * * אבירם ברקאי, מורה דרך המתמחה בחקר מלחמות ישראל (בדגש על מלחמת יום הכיפורים), פִרסם 19 ספרים, בהם רבי־המכר יוצאים לשטח ועל בלימה. אולי זה המספר העגול. אולי הרצון לשנות. תהיה אשר תהיה הסיבה, במובנים רבים, ספרו ה־20, הרוב טוב. תודה, הוא האישי ביותר. בשפה קולחת ובהירה, בהומור, וגם במבט פיוטי ומהורהר, ברקאי לוקח אותנו לטיול ייחודי שכולו סיפורים קצרים על אהבות, שמחות, השתטויות, געגועים וטבע. המון טבע. התפאורה אצל ברקאי אמנם משתנה, אבל השחקנים הראשיים נותרים בעינם: הארץ הזאת (בעיקר), הטבע הזה (בעיקר), וכל היופי הנפרש מלוא העין בין השניים. דבר אחד בטוח — אחרי שתסיימו לקרוא את הספר, כל מה שתרצו זה לצאת החוצה, ואל מול נוף כלשהו, איפשהו, לפרוש שתי ידיים לצדדים, לקחת נשימה עמוקה ולצעוק: הרוב טוב. תודה!