ב"חנינה" מאת מאיה וקסלר,נחשפת שירה ביטון,אישה רגילה ממודיעין,לעולם שלא שיערה שתיכנס אליו – הכלא. כרעיה ואמא לשלושה,היא נאלצת לשלם את המחיר על מעשה שלקח חיים. בתוך חומות הכלא היא מתמודדת עם רגשות אשמה וזעם,בעוד בעלה אייל נותר להתמודד לבד עם בנותיהם והחובות הכבדים. הסיפור מציג את מאבקה של שירה לשמור על חייה ועל משפחתה מאחורי הסורגים,תוך שהיא נדרשת להביט אל עברה הלא פשוט. במקביל,אייל ניצב מול סכנה המאיימת על משפחתו,והם לומדים יחד את כוחה של הקהילה והיכולת למצוא תקווה גם במקומות הלא צפויים. ספר זה מתאים למי שמתעניין בסיפורים על הישרדות,אהבה ותקווה במציאות המורכבת של חיים מאחורי הסורגים ומחוצה להם.

חמש-עשרה שנה, לא כולל שליש על התנהגות טובה. אני לא אוכל לבלות את כולן על סף הדלת של התא. נשפתי. האוויר השתחרר מהגרון רועד וקטוע. נכנסתי פנימה. בסיוטים הכי גרועים שלה לא חלמה שירה ביטון, רעיה, אמא לשלושה, קונדיטורית ואישה רגילה לגמרי ממודיעין, שתמצא עצמה בכלא. אבל לשם בדיוק הגיעה, כי שירה לקחה חיים, ועכשיו עליה לשאת בתוצאות. ביקום המקביל שאליו נקלעה, נאלצת שירה להתמודד עם אבל ואשמה איומים, לצד זעם מכלה; להבין איך לחיות עם הניתוק מכל היקר לה וללא חירותה וללמוד את הדינמיקה החברתית המורכבת עם שאר הנשים בכלא – אסירות וסוהרות כאחת. לעומתה, אייל, בעלה, שנותר בחוץ עם שתי ילדות קטנות, נאלץ להתמודד לבד עם הכול –מסירוק כינים ועד החובות הכבדים שצברו במהלך המשפט. אבל כשסכנה גדולה מאיימת עליו ועל בנותיהם, אז הוא נדחק לפינה באמת. שירה מבינה שהסיכוי היחיד שלה להגן על משפחתה תלוי בנכונותה להיישיר מבט אל העבר הלא פשוט שלה, ושניהם, שירה ואייל, לומדים שכדי להמשיך קדימה, עליהם להיעזר בכוחה של הקהילה, בלתי צפויה ככל שתהיה. בחנינה, מכניסה אותנו מאיה וקסלר אל עולם רגשי ופיזי נדיר בעוצמתו ומפגישה אותנו עם דמוי