מאיר חת נועד למשרות בולטות, הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי; אפשר לומר שעתידו כמעט נקבע מראש כבן למשפחות חיפאיות ותיקות בשירות הציבור. עם תום לימודיו בבית הספר הריאלי בחיפה, התיישב יחד עם גרעין הצופים בקיבוץ חצרים, התגייס לצבא ולאחר שהשתחרר פנה ללימודי משפטים וכלכלה. בתום לימודיו מתחיל מאיר חת לעבוד במוסדות כלכליים שונים, הכוללים את מכון המחקר הכלכלי פאלק, הבורסה לניירות ערך, משרד המפקח על הבנקים, וכן דירקטוריון בנק לאומי. בנוסף הוא משרת גם בדירקטוריונים של חברות אחרות, ביניהן חברת התרופות טבע, שאותה הוא מלווה מתחילתה הצנועה כחברה משפחתית ועד היותה חברה בינלאומית, על כל התהפוכות שחוותה. במקביל הוא מרחיב ומעמיק את השכלתו, לומד ומלמד במסגרות אקדמיות, כותב ספרים רחבי היקף על כלכלה ובנקאות וטורים כלכליים בעיתונות, ובדרך גם מתגייס לתרום למפעלי חברה ותרבות שונים, בעיקר בעירו ירושלים. עבודתו מביאה אותו לצמתים חשובים בכלכלה הישראלית, חלקם גם קשורים בשערוריות כביכול — פרשת התמוטטות בנק ישראל בריטניה ומשבר מניות הבנקים. בכל המשרות שאחז ולאורך כל דרכו הוא פועל נקי מנטייה מפלגתית, רק על פי הידע שבידו, לפי יכולתו לצפות תהליכים עתידיים ובעיקר לאור מצפונו והאמת שלו — מה שהוביל אותו לא פעם למסלול התנגשות עם אנשים, עם מוסדות ובעיקר עם התקשורת. מאיר חת מספר כל זאת ללא כחל וסרק וללא התנצלות והתייפייפות, מאבחן את שגיאותיו ואת הלקחים שלמד, ומסיים בהרהור על עתיד המדינה הקרובה כל כך ללבו. כך היה הוא ספר אוטוביוגרפי שהקורא בו ילמד ממנו רבות על התפתחות המוסדות הכלכליים בארץ, על הפרשיות שהסעירו את הציבור בשעתן מנקודת ראות של מי שהיה שם, ועל החולשות והחוזקות האנושיות של כל מי שהיה שותף להחלטות כלכליות דרמטיות בתולדות המדינה.