ב"ללא סניגור", טוביה מסוורי לוקח אותנו למסע מרתק דרך עיניו של חייל במלחמת ששת הימים. סיפורו הייחודי מתחיל כשהוא מצליח לכבוש כפר ירדני שלם ללא ירייה אחת, וממשיך בהרפתקאות נוספות שכוללות חיפושים, כיבושים ודרישות לכניעה. אך מה קורה כשגיבורנו מוצא את עצמו בצד השני של החוק? עם אישומים חמורים, טוביה מנהל את הגנתו בבית המשפט ללא עורך דין, ומציג פרשה משפטית שנראית לקוחה מעולמות הבדיון. הספר מביא את סיפורו האמיתי של חייל יוצא דופן, שמעז להילחם על האמת שלו מול כל הסיכויים. מתאים לכל מי שמתעניין בהיסטוריה צבאית, סיפורי חיים נועזים, ומשפטים לא שגרתיים. הצטרפו לטוביה במסע שבו הגבולות בין גיבור לפושע מיטשטשים, ותגלו סיפור שלא תשכחו במהרה.

כתבה זו פורסמה בעמוד 2 ידיעות אחרונות יום שישי י"ט אייר תשכ"ח,17/05/1968ההרפתקן שכבש בעצמו כפר ירדניטוראי במלחמת ששת הימים, שנידון למאסר שנתיים על ניסיונות לרצח ושדידות, מערער על הרשאתו: - נימוקו: "פעלתי בתום –לב והבאתי תועלת למדינה"-מאת אילן כהן-במלחמת ששת הימים עשה טוראי טוביה מסורי, בן ה-29, היסטוריה. בעצמו, ללא עזרה כלשהי ומבלי לירות גם ירייה אחת, הכניע כפר שלם על כל יושביו. ההצלחה הראשונית דירבנה את טוביה לנסות מזלו בכיבושים נוספים. במקומות אחדים הצליח יותר ובאחרים – פחות.כעבור יומיים יצא טוביה מסורי למסע חיפושים נוסף. בדרך לירושלים עצר אוטובוס ערבי, שנראה חשוד בעניו הוא עלה אל תוך האוטובוס, דרש מהנוסעים שימסרו לו מיד את הנשק הנמצא ברשותם. כאשר איש לא נענה, החל טוביה לערוך חיפוש בכליהם. לרגע, נדמה היה לו שאחד הנוסעים שולף נגדו אקדח. טוביה לא היסס וירה בו צרור כדורים.טרמפ' לכיבוש הכפר : ימי הזוהר של הטוראי מסורי כמושל פרטי של מספר כפרים בגדה המערבית נמשכו כשלושה שבועות. הוא פקד כפרים רבים, ערך חיפושים וקיבל כתבי כניעה. איש מתושבי הכפרים לא חשד בו לרגע ולא פיקפק בסמכותו. חשיבותו העצמית של הטוראי מסורי עלתה עד כדי כך, שהוא החליט שבתוקף תפקידו כמושל פרטי הוא זקוק גם למכונית פרטית.הטוראי טוביה מסורי הציג את עצמו: "אני חיל צה"ל!" ואז הזמין אותו המוכתר לביתו. שם התכנסו כל נכבדי הכפר. "שמענו ברדיו", אמר לו המוכתר, "שכבשתם אותנו, אבל אף אחד עוד לא בא לבקר אותנו", טוביה מסורי הבין מיד את המצב, דרש מהמוכתר למסור לו כתב כניעה. המוכתר היה מוכן לחתום על כתב הכניעה.להפתעת הקהל, שנוכח בבית-הדין, ניהל הטוראי את ההגנה על עצמו מבלי שנזקק לסניגור. על השולחן הכין פרוטוקולים של מאות עמודים, שנרשמו במהלך דיוני בית הדין.הופעתו אתמול בבית המשפט לערעורים הייתה מתוכננת, מסודרת ולעיתים אף מבריקה. על כל שאלה של השופטים הייתה בפיו תשובה מהירה."אם כן, מדוע לא עירערתה על כך אז", המשיך השופט לשאול. "פחדתי שיאשימו אותי גם בשדידת נעליים ירדניות". כתום דבריו של הנאשם עברה ראשות הדיבור לתובע, עו"ד קנת. במשפטים ספורים..."אכתוב ספר" בצאתו מאולם בית הדין נראה טוביה מרוצה מהופעתו בפני השופטים. שאלתי אותו: "מדוע לא לקחתה סניגור?". "עורכי הדין אינם יודעים לעבוד כמוני", ענה, "פרט לכך, אני מתכונן לכתוב ספר על המשפט ואינני רוצה שוטף לזכויות היוצרים". " ואיך תקרא לספר?", הוספתי לשאול. "ללא סניגור" , ירה את התשובה