החיבור ‘מנורת זהב – שורשי החנוכה בעין הנבואה’ מהווה מסע אל שורשיו הרעיוניים של מועד החנוכה , ומתחקה אחר מקורותיו במעיין האותנטי ביותר – הנבואות שבמקרא . בשונה משאר מועדי השנה , בעניינו של החנוכה אין המקרא עוסק באופן ישיר , אך ניתן לזהות בו רמזים לשורשיהם של ניסי החנוכה ושל מועד החנוכה שנקבע לדורות – מתוך עיון בנבואותיהם של נביאי ראשית תקופת בית שני , שבהן עוסק חיבור זה : נבואות חגי זכריה ומלאכי , ובאופן מיוחד נבואת המנורה שבספר זכריה , הנקראת כהפטרת שבת חנוכה ; וכן חזיונותיו של דניאל , העוסקים במישרין בעניינה של מלכות יון ובשלטונה על ישראל . מתוך התבוננות בנבואות אלו נוכל לחשוף מקצת מן התוכן העמוק הגנוז במשמעותו של מועד החנוכה – תוכן שהינו בעל משמעות כללית ומקיפה , הנוגעת לתהליך ההיסטורי הרוחני של עם ישראל כולו , ואף לחייו של כל יחיד , עד ימינו אנו .