עלילת הספר מתרחשת בימיה של האימפריה הפורטוגזית שהגיעה לשיאה במאה ה 16 שעה שכבשה את הים לצד שטחים חדשים ששימשו אותה, בין היתר, למסחר. התגליות, ההשתלטות על הנתיבים הימיים והמסחר - הפכו את פורטוגל באותה מאה (16) למעצמה כלכלית עולמית. לאונור - הגיבורה, בתם של אנטוניו ומריה (או בשמם המקורי והיהודי - אברהם ומרים) שהינם רוקחים בעלי בית מרקחת ("של התקווה") בליסבון שהיה כפוף לתקני הכנסייה המחמירים, וזאת לצד פיתוח פעילות מחתרתית בתחום הרוקחות שכונתה "האחווה" עליה נמנו בעיקר אנשי הקהילה היהודית באותה תקופה אשר נגזר עליהם להתנצר בכפייה ("הנוצרים החדשים"). הסיפור מתחיל במסעו של האב להודו ביום מרגש עבורי [9 למרץ.. אמנם בשנת 1500 אבל עדיין (סוג של) יום הולדתי 😉] ביחד עם הצי המלכותי במטרה לגלות עולמות חדשים ביבשות רחוקות. האב לא חזר לליסבון, וארמון המלוכה הודיע רשמית כי הוא מת עקב מחלה.. הידיעה הביאה להידרדרות מהירה במצבה הרפואי של האם עד שמצאה את מותה באחת המחלות השכיחות של אותה תקופה, והכל בזמן שלאונור מצליחה להוציא ידיעת זהב שהאב בכלל ("סוג של") כלוא באיזה מנזר (ביבשת רחוקה) עקב מלחמות פנימיות בין יורשי המלוכה. את התקופה המאתגרת עוברת לאונור ביחד עם תומאש (לימים ארוסה) עד שגמרה בדעתה לצאת למסע רחוק כדי להשיב אליה את אביה ביחד עם חמה לעתיד שסייע לה במשימה. המסע אל הים (ע"ע שם הספר) מעביר את הקורא בשהייה (מדומה) על הסיפון בין כל הסערות, הקשיים, החולי, העצב והכל לצד התקווה והאמונה שאוחזת במלחים ואנשי המקצוע השונים שנשלחו אל הים שלא לומר - אל הלא נודע. סופו של המסע (הטוב) מלמד כמה הנחישות, האמונה והאהבה יכולים לשרוד תקופות אפלות בחייו של אדם בכלל, ואת הרדיפה אחר יהודים בפורטוגל במאה ה 16 בפרט. מילה על הסופרת – תמיד היתה לי חיבה לסופרים ישראלים צעירים בטח ובטח שעה שעסקינן בספר הביכורים שלהם. נראה שהספר משלב בין אהבתה לכתיבה לבין אהבתה לפורטוגל ובעיקר לקשר ההיסטורי היהודי, כך שמקבלים פה גם רומן לצד סקירה היסטורית (במבט על) על היהדות בפורטוגל במאה ה 16. אין לי היכרות מוקדמת עם הסופרת. יישר כוח.