רוני לונדון

זיכרונות של מכשף - מזרח - רוני לונדון סדרה: יומנו של מכשףמיקום בסדרה: 2עריכה: מיכל בסןהוצאה עצמית, 2025, 412 עמ'. ז'אנר: פנטזיה, אקשן ורומנטיקה. כמו שחלקכם יודעים אני מכירה את רוני עוד מאז שיצא יומנו של מכשף - צפון - הספר הראשון. לקראת יציאת הספר הזה רוני כתבה לי שנפתחת קבוצת ווטסאפ לכל מי שבטוח רוצה לתמוך בהדסטארט. אחרי הקליף האנגר של הספר הקודם ברור שעניתי בחיוב!! הקבוצה הזו הפכה לקבוצה האהובה עליי בווטסאפ!! פשוט מדברים שם על הכל.. כמובן שעצם העובדה שפגשתי את רוב האנשים הפעילים גם במציאות עוזר מאוד להרגיש בנח. בערב שבת לפני שהתחלתי את הספר הצצתי בתודות כמו שאני תמיד עושה בספרים ישראליים, כי זה ממש נחמד למצוא שם שמות מוכרים וחיכתה לי הפתעה - אני מופיעה בתודות!! 🤭😁☺️ איזה שעה קיפצתי בבית מהתרגשות כמו ילדה קטנה והילדים שלי הסתכלו עליי בהלם, לא הבינו מה קרה לאמא שלהם 😂😂😂 שברתי שיא עצמי, לא ידעתי שאגיע לתודות כ"כ מהר.. הספר הזה הרוויח מקום של כבוד בספרים החשובים לי, לצד אחיו הגדול שגרם לי לקרוא ספרי פנטזיה ישראליים חדשים 😁 ⚔️🐻🏹 אזהרה:יש ספויילרים לספר הראשון!! . . . . . . . . . . הספר מתחיל כמה חודשים אחרי סיום הספר הקודם. החבורה ממשיכה בחייה עד שיש באופק מלחמה בין הצפוניים לדרומיים והם מתאמנים.. למעט רוני שמתרגלת לחייה החדשים עם הדרומיים. בכללי כמה שאהבתי את הספר הראשון, הספר הזה מתעלה עליו ומאוד נהנתי בקריאה!! 🤩 ⚔️🐻🏹 דמויות: יש דמות שנחטפת ואז היא פחות חשובה, זה נותן מקום לדמויות האחרות להיות משמעותיות יותר. אחת הדמויות מקבלת יותר מקום וזה ממש מוסיף לעלילה!! תומר הרבה יותר משמעותי בספר הזה ותקשיבוווו עפתי עליו!! והוא הדמות האהובה עליי בספר הזה!! ⚔️🐻🏹 מבחינה טכנית: גם פה יש כמה נק' מבט. הפעם היה לי יותר קל לזכור מי מדבר כל פעם.. יש יותר אופי ייחודי לכל דמות. הטוויסטים מטורפים!! כל אחד יותר מטורף מהקודם, עליתי עליהם ממש קצת לפני שהם קרו. והסוף.. אמאלהההה!! פתוח, מותח ואני צריכה את הספר הבא!! 🤩 טריגרים ותכנים: חטיפה, כלא, קרבות ופציעות. שורה תחתונה: ספר מעולה שמתעלה על הראשון וכל טוויסט יותר מטורף מהקודם!! 🤩🤩🤩

קשה לי לפעמים לכתוב סרירה לספר שני בגלל ספויילרים ובגלל שלא תמיד אני מצליחה לרדת לסוף דעתי שלי, אבל ננסה. הספר מתחיל כמה חודשים אחרי סיום הספר הקודם, אבל יש תחושה ברורה שמשהו חסר, המשהו הזה זאת רוני שהלכה אל הדרום בלי שיציעו לה עוגיות. מה שכן הציעו לה, אגב, היה זהות; ואני לא יודעת אם זה עדיף על עוגיות..... החבורה ממשיכה, או לפחות מנסה, להמשיך בחייה, להיפגש אצל בנצ'ו, לצאת למשחקי כדורגל או שופינג, לעשות יחד שיעורים, אתם מבינים. אבל קשה להתמקד כשאילון וגיל רואים שהבית שבו הם גרים הופך להיות חמ"ל, כשהיום של שניהם מלא באימונים מיוחדים לשיפור יכולות הלחימה שלהם וכשהמכשפה הזקנה בעצמה מתחילה ללמוד איתם בכיתה! ואם זה לא מספיק, היא מחליטה לאמן את כל החבורה לקראת המלחמה הקרבה ולהעלות באוב את הזיכרונות שמחקו להם. יאיי.. גילוי נאות: אם חשבתם שריבוי נקודות המבט במערה בספר הקודם מבלבל, כאן מדובר בכל הספר! ולא, זה לא מבלבל בכלל. זה כיף!!!!! כל נקונד מבט מביאה זווית אחרת שחשובה להמשך הסיפור ועוזרת לנו להבין את הדמויות, את הבחירות שלהן ואת העלילה הגדולה. זה לא בלגן, זה כאוס מבוקר היטב ומנווט ביד אומן! רוני יודעת מה היא עושה ומה היא רוצה להעביר את הקוראים שלה. ואם יש משהו מרענן בספר, חוץ ממקום לכל החבורה, זה הסיפור של המכשפה הזקנה שנגלה טיפין טיפין תוך כדי האינטראקציה שלה עם שאר הדמויות שסביבה. היא מסתורית, נאמנה, עצמאית, עוזרת, אחראית, מנטורית ועדיין נערה בגיל תיכון שצריכה להתמודד עם כל כאב הראש שהזמן הזה מביא איתו. אני רוצה לחבק אותה אם אפשר, ורצוי חיבוק דוב חזק😜 (מי שקרא יבין.) במקביל יש הופעות אורח של אדם ופלג ושל מאי ונועם מהפרח ומניוטון, לא משקרת שצרחתי כשראיתי אותם. הכל מתחיל להתחבר והאכזריות של מיכל לונדון מרקיעה שחקים. אמאל'ה, אני שונאת את האישה הזאת!!!! בקיצור, אני ממליצה בחום!!!! רוצה עוד מניוטון!!!! ספויילר+טריגר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מוסיפה אזהרת טריגר לשביעי באוקטובר: חטיפה וכליאה.

יומנו של מכשף/ רוני לונדון קצת על העלילה: יש מתח בעולם הקוסמים אלון החי בקהילה "רגילה" נדחף ללמוד ולהתקדם עוד בקסם הצורך להסתיר הופך להיות מורכב כשנכנסת לחייו רוני כלומר היא תמיד הייתה בכיתה אבל עכשיו היא גם מדברת איתו.. אפילו נדב החבר הכי טוב שלו לא באמת יודע האם הם עושים דברים מבחירה? דברים משליטה? איפה נמצאת האמת ומה המחיר שיידרש? קצת טריגרים: אונס (מרומז), פציעות (לא דרמטי), בעיות סמכות. דירוג הורי: 16+ הדעה שלי: סוף סוף הגעתם לחלק המרתק של הפוסט :) ברכותיי! אני אשפוך מיד בהתחלה שעיצבן אותי שאין קשר בין שם הספר לתוכנו- כלומר אני לא רואה פה יומן בשום צורה ואופן אבל כיוון שזה הפגם העיקרי תשרדו. מרתק אותי השילוב של אירועי פנטזיה בתחומי העולם הרגיל נראה שיש כאן פוטנציאל אבל צריך קצת ללטש כלומר קשה לי עם התעלמות מתגובת הניצבים באירועי קסם כאילו דבר לא קרה ואין לזה כול השפעה על הסיפור אבל זה "בעיה" נפוצה ביותר בספרי פנטזיה בנוסף הדמויות צעירות יחסית לחלק מהבגרות שהפגינו בהתמודדות עם אירועים מסוימים. ונסיים בטעם טוב, הקריאה קולחת ביותר ,הפוטנציאל ניכר מאוד הייתי מעיפה סטירה לאיזו דמות או שתיים ,זה שלי כי אני דוגלת בחינוך קשוח :) לאוהבי ספרי הנוער בוגר זה ממתק נהדר מחכה לראות את הגדילה וההתפחות בספר הבא.

תקצירון: פלג, מכשף צפון חמוד שעובד בחממות של מועצת המכשפים נשלח לאסוף דגימה של פרח נדיר שצומח במקום אחד בלבד, בדרך הוא מוצא את אהבת חייו ומבין שיהיה לו קשה מאוד לחזור הביתה, אבל שיהיה גם בלתי אפשרי להישאר אצל מכשפי המערב. מה חשבתי: בקצרה, וואו, מדהים, מהמם!!!! ועכשיו אני אסביר באריכות למה😉 בעולם יש שני סוגים של רומנטיקה להט"בית, זו שבאה לחנך אותנו לקבל את הקהילה ולהגיד לנו 'נו נו נו' אם אנחנו לא אוהבים את האג'נדה, לרוב האג'נדה הזאת תבוא על חשבון העלילה ותשאיר אותי בתחושה של איכסה וכעס. וזו שפשוט באה לספר סיפור אהבה רומנטי. כזה עם דמויות בנויות היטב, רגעים של 'אוווווו..'', נצנצים והמון רגשות חמימים, אבל ש'במקרה' עוסק בזוג להט"בי. בלי לחנך ובלי לדחוף אג'נדה לגרון. פשוט סיפור טוב. הפרח בראש ההר משתייך לסוג השני, הנעים וכיפי. מדובר בסיפור קצר שנותן עוד נפח לעולם שבנתה רוני בכישרון רב. ואיזה סיפור זה!!!!!! כמו 'יומנו', גם כאן יש עיסוק בטראומות, התבגרות אישית והתפתחות רגשית. כל הסיפור מסופר מנקודת המבט של פלג, מכשף צפוני עם אהבה לצמחים, שמכיר במהלך שבוע את מכשף המערב המתוק ביותר שרוני יכלה לכתוב! אדם מראה שני פנים במהלך הסיפור, את הלוחם הקשוח שדואג לשהט שלו ואת הנער הפגוע שנהייה אחרי המלחמה, מי שקרא את 'יומנו' יודע. הקשר ביניהם מתפתח בצורה טבעית ואורגנית, גם אם מהירה לאור העובדה שיש להם רק שבוע להכיר זה את זה, שבוע מאוד אינטנסיבי. לא אכביר במילים כדי לא להיכנס לספויילרים, אבל מדובר בממתק קצר וחמוד שכיף לאכול בין הארוחות. ממליצה בחום.

יומנו של מכשף - צפון - רוני לונדון סדרה: יומנו של מכשףעיצוב כריכה: נטלי סקאספרי ניב, 2023, 312 עמ'. ז'אנר: פנטזיה אורבנית, נוער בוגר. קניתי את הספר מרוני ממש כשיצא, במפגש של הקבוצה ספרי מד"ב ופנטזיה למכירה, מסירה או החלפה בפייס (מאז נפתחה קבוצה אחרת - פנטזיה ומד"ב - דיונים סקירות ומכירות מוזמנים להצטרף 😁) בהנחה תמורת סקירה, היא אמנם אמרה שאני לא חייבת להעלות אותו לראש רשימת הקריאה ושאקרא מתי שבא לי, אבל החלטתי שזה לא יפה ואני שמחה שלא הקשבתי לה. למה? כובע! תקראו את הסקירה, מה אתם שואלים שאלות עוד לפני שקראתם? 🍫🍫🍫 ביום שבו נחזור להאמין שהוא קיים, יוכל הקסם לשוב לעולם. יש לכם רגישות לגלוטן? לקטוז? אלכוהול? קקאו? יכול להיות שאתם מכשפים!! אבל לפני שאתם מתלהבים, לא כל מי שרגיש מכשף. טוב, בואו נעשה סדר: יש 4 סוגי מכשפים - צפון, דרום, מזרח ומערב. כל סוג רגיש למשהו אחר וכל סוג מתמחה בכישופים אחרים. אילון הוא מכשף צפון, הוא רגיש לקקאו ויכול לשלוט באדמה, אוויר ומים (באש יכולים לשלוט רק החזקים ביותר). הוא לומד בבי"ס של סתמיים (מוגלגים) ואמא שלו מלמדת אותו בבית כישופים ורקיחת שיקויים. יש לנו גם את רוני וחברות שלה: אור, טל ושירה. הן מתערבות האם שירה תצליח להיות חברה של אילון ומשם העלילה מתגלגלת. הסוף היה טיפונת צפוי בגלל רמז מטרים בהתחלה, אבל הטוויסט האמיתי היה ממש לא צפוי!! 🍫🍫🍫 דברים שהפריעו לי: כתוב 'למוחרת' במקום 'למחרת' ו'אימא' במקום 'אמא' וזה הציק לי בעין, אבל רוני כתבה לי שככה האקדמיה ללשון העברית החליטה 🤷🏽‍♀️ כשאמא של אילון מאמנת אותו בכישופים, רשום פעם אחת מאמנת וזה טיפה מוזר. למה לא אימא / היא? אז לא דיברתי על כך גם אני.(עמ' 89, סוף שורה שניה) במילה דיברתי יש כבר את המילה אני, אז למה פעמיים? (סה"כ שמתי לב לפעמיים כאלה) היה אזכור של פסקה קצרה לקוסמים ומאז כלום ושום דבר, זה הרגיש כמו מידע מיותר, אלא אם כן זה מתוכנן לספרים הבאים. 🍫🍫🍫 דברים שאהבתי: אהבתי שרוני הכניסה את עצמה בספר. ברור שזה בארץ בגלל השמות, אבל מצד שני אין אזכורים בכלל לערים ויישובים ולמקומות בכלל.. גדלתי על הארי פוטר ותמיד היה נשמע לי הגיוני שיש קוסם ומכשפה, אבל כשחושבים על זה, זה טיפה מוזר ופה יש מכשף ומכשפה שזה כאמור, הגיוני יותר. 🍫🍫🍫 הצלחתי להתחבר לחלק מהדמויות ולהתעצבן על דמויות אחרות. לכל דמות יש את האופי שלה עם אישיות והכל. היה קטע של כמעט אונס וזה עשה לי הרגשה לא נעימה, הרגשתי ממש כאילו עברתי את זה בעצמי, שמתי את הספר בצד שיחשוב על מה שעשה 😤 (קרדיט לאור בארי, ממש אהבתי ופעם ראשונה שספר מקבל עונש אצלי, הייתי חייבת להשתמש בזה 😁) וישר כתבתי לרוני. חזרתי לספר, התקדמתי טיפה כדי לעבור את הקטע ושוב הנחתי אותו בצד ואז לקח לי איזה יום וחצי לעכל, להרגע ולחזור אליו. 🍫🍫🍫 מבחינה טכנית: אין פרקים, יש רק נק' מבט. בהתחלה יש 2 נק' מבט: אילון ורוני. ובהמשך פתאום משום מקום יש נק' מבט נוספות וזה הרגיש קצת לא קשור, אבל מצד שני זה כן תרם לעלילה. 🍫🍫🍫 חייבת לציין שבגלל שקניתי את הספר מרוני והיא בערך בגילי התכתבתי איתה מלא לפני, אחרי ותוך כדי וזה כיף לא נורמלי שאפשר להציק לסופר תוך כדי!! ואני ממש מרגישה שאנחנו חברות 🤭 נ.ב. הייתי על סף בכי 4 פעמים בספר וזה נדיר אצלי בספרים. לרוב זה קורה לי בכלל בסופים מרגשים של סרטים מצויירים. 🍫🍫🍫 טריגרים ותכנים קשים: ניסיון לאונס (דיי גרפי), אלימות במשפ', נטישת ילד. שורה תחתונה: אתם עוד פה? לכו לקרוא כבר!! נ.ב. יצא לי ממש ארוך מהרגיל, אבל היה לי הרבה מה להגיד, אז תתמודדו!! 😝 🎧🎧🎧 שנתיים אחרי שהספר יצא, יצא גם גרסת אודיובוק, אבל לא סתם אודיובוק, אודיובוק סינמטי (שזה אומר שיש מידי פעם אפקטים קוליים ומוזיקת רקע) ואחרי ששמעתי טיזרים שהלהיבו אותי ממש, החלטתי שאני חייבת לקנות גם את האודיו ולשמוע אותו לפני שיצא הספר השני, אבל הספר הקודם שקראתי היה שם הטוטם והוא נגמר בסוף לא סופי שלא ידעתי מה לקרוא אז החלטתי שזו הזדמנות טובה לאודיו, דווקא עכשיו. ואז שוב לא ידעתי מה לקרוא 🤦🏽‍♀️😂 זה אמנם הספר באורך מלא הראשון שאני שומעת, אבל גדלתי עם ספרי אודיו סינמטיים - ספרי פעוטות. למשל: מיץ פטל, פיט, פט, טו, וספר סיפורים קצרים של דבורה עומר שנקרא הנשיקה שהלכה לאיבוד. את הכל קריינו גידי גוב ועופרה ויינגרטן. יש את הכל ביוטיוב, ו.. וואו!! זה כ"כ כיף לחזור לשמוע את זה, ממש נוסטלגיה 🥹 גם שם יש אפקטים קוליים ומוזיקת רקע. אגב, קלטתי שהקריין זה גידי גוב רק כששמעתי לראשונה את הקאבר לשיר אצל הדודה והדוד, רק אז נפל לי האסימון, כי כילדה קטנה לא הכרתי אותו 🤷🏽‍♀️ אבל אני גולשת 😅 🥛🍫🥖🍺 מכירים את זה שאתם קוראים ספר ואתם רואים סרט מול העיניים? אז האודיו הספיציפי הזה יותר סרט מספר רגיל בגלל שהוא עם אפקטים קוליים ממש מגניבים!! וזו אחלה יריית פתיחה בשבילי לאודיובוקס!! ומי יודע.. אולי בעקבותיו יבואו עוד.. ועכשיו 🥁🥁🥁 לסקירה עצמה: רוני (הסופרת) מקריאה את הפרקים מנק' המבט של הבנות וקריין - יובל מקריא את הפרקים מנק' המבט של הבנים. בהתחלה חשבתי שכל פעם שגבר/ילד "ידבר" יובל יקריא וכשאישה/ילדה "תדבר" רוני תקריא, אבל איך שהם עשו באמת עבד מעולה והיה מסודר יותר. היו פעמים שלא זכרתי של מי הפרק אז הצצתי בעותק הדיגיטלי שלי (כן, יש לי את כל הפורמטים 🤷🏽‍♀️😅) כי בדיגיטלי רשום את השמות של הדמויות שהפרק כתוב מנק' מבטן ובאודיו יש רק מס' פרק. היו פעמים שהלכתי לאיבוד בין כל השמות (כי יש הרי הרבה דמויות) אז שמעתי תוך כדי שהסתכלתי בעותק הדיגיטלי. (סידרו את זה, צריך להעביר את הספר לארכיון, להוריד שוב ואז זה יסתדר.) מעבר לזה היה ממש נחמד שאפשר "לקרוא" תוך כדי שעושים עוד דברים. וסיימתי את הספר תוך 4 ימים!! זה היה קורה עוד קודם אבל כולנו היינו חולים בבית וחלק מהזמן גם סתם הייתי עם הספר בספה ונרדמתי, אז חזרתי אחורה. ופעם אחת גם יצאתי מהבית עם 40% סוללה באוזניות והן נגמרו כבר כשהגעתי לתחנת האוטובוס, לא ברור העניין 🤷🏽‍♀️ אז טיפ קטן: אם אתם שומעים אודיובוק תדאגו להיות עם זוג אוזניות ספייר או לחילופין תקחו איתכם כבל טעינה למטען הנייד, כי.. 40% זה כלום. (מאז הסקירה המקורית התחדשתי באוזניות איכותיות שמחזיקות הרבה זמן, אז אני מסודרת.. 😁) היה קטע שמוזיקת הרקע התגברה על הקריינות וזה קצת הפריע לי להבין מה אומרים שם, אז גם שם פתחתי את העותק הדיגיטלי. אבל בגדול אין מוזיקת רקע במשך כל הספר, רק מידי פעם כדי להכניס לאווירה וזה היה במינון טוב. גם האפקטים הקוליים היו רק מידי פעם, הייתה אפילו פעם אחת שהייתי בטוחה שיהיה איזה אפקט, אבל טעיתי. האפקטים ממש מוסיפים וזה מגניב בטירוף!! אגב, ליובל יש קול בס כזה מגניב!! זה גם חלק ממה שעשה את הספר. יובל ורוני הקריאו מצויין!! הם שינו טונים כשצריך, למשל כשמישהו שאל משהו, או זעם עצור ועוד.. שורה תחתונה: אודיובוק שונה מאודיובוק רגיל. יש קריין לבנים וקריינית לבנות, אפקטים קוליים ומוזיקת רקע לפעמים וזו הייתה חווית קריאה שונה ומרעננת. אשמע שוב אודיובוק ככל הנראה רק אם זה יהיה אודיובוק סינמטי, אחרת מעדיפה פיזי. וזה גם ממש תלוי בקריינים.. הפקה: כנרית אודיובוקס, 2024קריינים: יובל גרסיוק ורוני לונדון.זמן האזנה: 8 שעות ו-34 דק'.

זיכרונות של מכשף (המשך ישיר של יומנו של מכשף) ———————————————————————— סופרת:Roni London עריכה: מיכל בסן הגהה: Nica Yoffe וניקול רפלוביץ עיצוב כריכה: שושה יוסופוב תקציר: טוב, כמו שהרבה מכם יודעים, ארז לא סוקר ספרי המשך. הסיבה היא, ספויילרים. והיי, בתקציר לספרי המשך יכולים להיות ספויילרים מפחידים! אז סורי, אין תקציר. כן, אז יהיו את אלה שיגידו, ״שים נקודות ותכתוב״. אז לא. אני ועוד לא מעט שאני מכיר אישית פשוט ידלגו על כזו סקירה, לא חבל? אז חברים, זו לא סקירה, זו התרשמות בלבד! נתחיל? נתחיל! כשקראתי את יומנו (הספר הראשון מתוך שלו.. סליחה ארבעה! ספרים) אז הוא היה כיפי לקריאה אבל היתה לי עליו הרבה ביקורת (את חלקה כתבתי בסקירה ואת חלקה נפלתי על רוני בפרטי) כעבור שנתיים (פחות או יותר אבל מי סופר..) יצא הספר השני, שזה לא מובן מאליו בכלל. וגיליתי שרוני לקחה חלק מהביקורות ויישמה אותן (שזה אומר הרבה!) אז מה יש לנו פה? הרבה, אבל הרבה יותר עולם! כן, גם בספרי נוער צריך עולם. מתחילת הספר עד סופו הרגשתי בפנים. צחקתי, בכיתי, התרגשתי כאילו אני חלק. דמויות: פתאום קיבלתי עומק שלא היה בספר הראשון (אומנם זה הרגיש קצת על חשבון דמויות שנעלמו, אבל זה היה טוב!) עלילה: מה זה?? מי את ומה עשית לרוני? עלילה איכותית שמסתבכת מרגע לרגע. כן, ספר נוער, אבל רמה אחרת בעיני. כתיבה: הכתיבה השתפרה פלאים. מכירים את ההבדל בין טוב לכיפי? אז זה! הסופרת התעלתה על עצמה והביאה לנו ספר המשך שהרבה הרבה (ועוד כמה הרבה שתרצו) יותר טוב מהראשון. עם עליית רמה כזו, למה אני צריך לצפות בספר השלישי? טוב, אחרי שעפתי על הספר, אם אני רוצה שתמר תאשר אז צריך לכתוב משהו.. אז תקציר חלקי של הספר הראשון: מאז ומעולם העדפתי לשמור בסוד את העובדה שאני מכשף. למדתי בבית ספר של סתמיים ולא רציתי שיחשבו שאני מוזר. היה לי חבר טוב אחד וזה הספיק לי. בבוקר למדתי הסטוריה וספרות ואחר הצהריים התאמנתי בכישופי הגנה וברקיחת שיקויים. וכמו בכל ספר נוער, נער פוגש נערה ופה מתחיל הבלגן 😈 נ.ב כן יש לי ביקורת קטנה שחוזרת מהספר הראשון (לא, לא אור..😂), למה אין דיבור על הקוסמים? הם הוזכרו בהתחלה בשביל מה? מה את מתכננת גברת לונדון? 🤔 נ.נ.ב כן, תגידו שבגלל שאני חבר של רוני אני עושה סקירה מטעם וזה. אז לא. אני מפריד בין יוצר ליצירה תמיד. תשאלו את רוני, היא לא קיבלה אפילו ציוץ על מה חשבתי. קודם אני כותב לפה ואז מדברים (לאחר אישור הפוסט כמובן)

וואו. פשוט וואו. הכתיבה הממכרת של רוני, יחד עם הטוויסטים וריבוי נקודות המבט פשוט מדהימים. ובתור חובבת פנטזיה, ממש נהניתי משילוב היכולות המיוחדות ועולם המכשפים בעולמנו. למרות שיש בו מספר קטעים שמטרגרים אותי מאוד (אמטופוביה), דבר שבדרך כלל מונע ממני להמשיך לקרוא או ממש הורס לי את ההנאה מהספר (כמו המחלה בארי ודנטה, וכן, אני יודעת שהטריגרים שמפריעים לי מוזרים אבל זה לא העניין כאן), נהניתי מאוד מהספר וקראתי אותו (אפילו יותר מפעם אחת, בתור קוראת בטא של רוני). השילוב של ההתמודדויות הרגילות של בני נוער יחד עם ההתמודדויות עם עולם המכשפים מרתק ונותן לבני הנוער להרגיש שהם לא לבד ❤️ דמויות נהדרות, היחסים ביניהם מעניינים, והמשפטים המשעשעים משלימים את הספר וגורמים לו להיות עוד יותר נהדר. שורה תחתונה: מאודדדדדדדד מומלץ. אה, ותתכוננו לפעור את הפה מהפתעה ומהגאונות של רוני. יותר מפעם אחת 😉. טריגרים שעלולים להכיל ספוילרים, לכן מופיעים בקטן ועוד כמה שורות למטה: התקף חרדה, אמטופוביה (הקאות) מפורטות, חטיפה, שבי, תקיפה מינית, פוסט טראומה, דיכאון

לרוני יש ממש soft touch, בייחוד בכל מה שנוגע לכתיבת דמויות. מיד התאהבתי בפלג, בוייב הנעים וההולסום, בזוגיות המתוקה (ספר MM! הללויה!). זאת נובלת feel good נפלאה שמכניסה אותך לעולם של ״יומנו של מכשף״ בעדינות ובזהירות - תוך שהיא מעניקה מבט ייחודי על סוגי קסם ופוליטיקות פנימיות שלא זכיתי להיחשף אליהן בספר הראשון. קראתי את הנובלה תוך שעתיים. היא סוחפת, היא מהנה ולי היא ממש השאירה טעם של עוד לקראת הספר הבא.

הבוקר קמנוווווווווווווווווווווווווו לעולםםםםםםם אחררררר מה שהיההההההההההההההההה כבר לא יהיה יותרררררררררר וגם אם זה רק שנינו מול כל העולם אין מצב שנוותר!!! קיצור, "יומנו של מכשף" של רוני לונדון הרביץ בי נוסטלגיה. היה בו כל מה שאהבתי מהשמינייה (והילדים מגבעת נפוליאון ושאר הנפלאות של ערוץ הילדים) ומעט דברים לא לאהוב. בהתחלה זה בא לי כמו קאדר. באמת. פתאום צצה איזו רוני אחת באותם פורומים שאני מסתובב בהם, קשקשה איתי קצת בפרטי, התייעצה פה ושם, ודחפה לי 300 עמודים של ש"ב בזמן שאני תקוע על ה600 עמודים של אבקרומבי ובכלל אמור לעבוד על הספר שלי. אז אמרתי יאללה נו, ניתן לזה פרק אחד. ואז עוד פרק. ועוד אחד. מפה לשם אני בעמוד 100 ואני מת לדעת מה יהיה בין הדמויות. ממש כמו עם השמיניה! אני בכלל באתי בשביל האקשן של הפנטזיה אבל וואלה אני במתח לראות מי תהיה בת זוג של מי, והאם הדמות של הפרחה תקבל רדמפשן, וגם כאילו, איך הילדים האלו יודעים להתמודד עם טראומות טוב יותר ממבוגרים?! איזה מקסים זה! זהו. פרקתי את ההייפ. מכאן אני סוקר רציני. "יומנו של מכשף" מומלץ למי שיזדהו עם ההייפ. למי שאהבו את השמיניה ואת הילדים מגבעת נפוליאון ויעלימו עין פה ושם בשביל לתת לסיפור לעשות את שלו. תקציריישן – דברים מוזרים קורים סביב אילון, הבן של פוליטיקאי חשוב בעולם המכשפים. אבל הוא לא יכול להתמודד עם זה לבד. אילון מצטרף לחבורה של ילדים מבית הספר, בנים-בנות כזה, ורק ביחד הם יכולים לרדת לשורש הבלאגן. וואלה, יש להם סיכוי. אבל החלק הקשה באמת הוא לרדת לשורש הבלאגן האישי שלהם. לכל אחד ואחת יש סוד. בכל אחד ואחת יש משהו דפוק, אבל גם משהו לאהוב. "תסתכלללללל מסביבך אין אחד שהוא לא מיוחד........ כי העולם שבחוץ, הוא לא רק חבר! רע לאחד, זה טוב לאחר! קורה שחלום מתערבב במציאות וגם אם קרה שעשית טעות אחרי השפללללל תבוא הגאות" (סליחה, הנוסטלגיה חזקה ממני) 3 נקודות של הייפ 1) רגעים חזקים שמשקפים בעיות במציאות. חלקם עם הקסם. ובשביל זה אני קורא פנטזיה אני ממש אוהב כשהקסם משמש בשביל לספר מחדש דברים שאני מכיר במציאות. יש בספר מקרה של אלימות מינית (לא אונס) והוא מרגיש ממש אמיתי. הרגיש לי שעשה צדק לחוויה. לאיך שזה יכול לקרות לכל אחת, ואיזה קשה זה להלחם בשביל להגן על עצמך וכו' יש בספר מקרה של אלימות בבית בין הורים, וגם הוא מרגיש ממש אמיתי. יש שלב שבו כל דמות מתמודדת עם הפחדים של עצמה, וכל אחד מהם הרגיש כל כך מדויק, כל כך קל להזדהות. ושוב, זה השתלב עם הקסם ועבד לי מצוין. למי שאוהבים להשוות את 'יומנו של מכשף' להארי פוטר, חשוב לי להגיד שהקטע הזה של הפחדים כאן עבד לי הרבה יותר טוב מהבוגארט. קיצור, אם ספר היה נשפט רק לפי החלקים החזקים שלו, אז 10/10. 2) האווירה של ילדים שמצילים את העולם. לאורך כל הספר יש רמיזות לפעילות עוינת שמתבשלת מאחורי הקלעים. המבוגרים בספר לא כלכך שמים לב, אבל הילדים כן. בתהליך הסקת מסקנות שדי זרם לי, הם מחברים נקודות ומבינים שמשהו גדול קורה כאן, הרבה יותר גדול מהדרמות של התיכון שלהם. מלחמה, כנראה. זה היה מוקד הנוסטלגיה הכי חזק בשבילי. זה אמנם לא הכי הגיוני בעולם, אבל גאד, איזה מקסים זה באווטאר, ובילדים מגבעת נפוליאון, ובהארי פוטר, כשילדים מבינים דברים וחוקרים ונלחמים בזמן שהמבוגרים שאננים. אני מת על זה. 3) אורך פרקים קצר ועימוד למופת. כאילו, חבל לי לחפור על זה. פשוט תדמיינו שכל פרק לוקח גג 5 דקות לקרוא, ושהעימוד של הספר הוא ללא דופי. אפשר לקשקש בתגובות על מה הופך אותו לכזה. ******** למרות זאת, יש לי דברי ביקורת. למי שחשבו "אורי אתה משוחד אתם חברים איפה הגילוי הנאות" וזה. וואלה לא מכיר את רוני חחח. היא הורידה את הספר שלי בחינם לפני שנתיים, לא קראה אותו, והיא צצה לאחרונה להתייעץ איתי בצ'אט על רעיונות לשיווק. ואז היא דחפה לי את הספר שלה באיזה כנס. וזהו. זאת כל ההכרות שלנו. אז שני דברי ביקורת: 1) מונוטוניות רגעית. תאכלס זה משהו שהרבה ספרים חוטאים בו. מכירים את זה שפתאום יש 100 עמודים שהם רק קרב? ואז 100 עמודים שהם רק דיבורים? מחילה, אבל אני מעדיף לקרוא פרק אחד כזה ואז פרק אחד כזה. אז החלק של הפחדים שהזכרתי קודם... כל הפחדים מגיעים במכה. וקראתי את זה במכה (כי הייתי במתח להמשך העלילה) וזה יצא קצת מתיש. 2) הפרוזה. הספר קריא בטירוף. אחת הקריאות הכי מהירות בחיים שלי. אבל אחד הדברים שהופכים ספר למהיר כלכך, בשבילי ספציפית, זה כשאין לי על מה להתעכב בפרוזה. לא לטובה ולא לרעה. זה בדיוק מה שהיה כאן. הפרוזה לא יפה במיוחד כמו אצל אבקרומבי, והיא לא גרועה במיוחד, היא כזה... פושטית. מזכירה לי את הפרוזה של סנדרסון. למי שלא שמעו – סנדרסון נוהג להמליץ לסופרים צעירים להימנע מעריכה פר משפט. וככה גם הוא עושה, לפחות בדרך כלל. כותב בלי לנסות להפיק מכל משפט את המירב, העיקר שיהיה קריא. ו "יומנו של מכשף" אכן קריא. כל פרק נטרף ברגע, אין שום פסקה שמתארכת יתר על המידה, אבל פשוט שום דבר שם לא יפהפה במיוחד. (יש עוד מה להגיד על הפרוזה אבל זה יישאר לפוסט אחר שבינתיים הוא בגדר הפתעה) עכשיו אני בבלבלות. כי כאילו, הפרוזה לא משהו, אבל זה כן קריא. ואז נשאלת השאלה, האם פרוזה נועדה להיות קריאה? או יפה? מה אם זה סותר לפעמים? שאלות שאין להן באמת תשובות חחח 3) אין הרבה קרבות. הרגיש לי קצת חסר. אבל הקרבות שכן היו, עבדו לי. אז כזה... ביקורת, אבל עם סייג. קיצווווור, ממליץ מאוד לחובבי פנטזיה שרוצים להרים לסופרת עצמאית. רוני היא אחת משלנו. ואם עוד לא יצא לכם לתת הזדמנות לסופר עצמאי, שזה כזה... הפיצרייה השכונתית של עולם הספרים, אז שווה להתחיל מ "יומנו של מכשף". אפשר לקנות ישירות מ Roni London היא גרה בב"ש, כל היום לוחצת ריפרש בynet. בדוק היא תשמח להתעסק בהזמנות במקום באזעקות #ספריםאינדי מימ בנוהל - עשיתי קסטינג לדמויות חחחחח. ואני שומע את השירי פתיחה בלופים

הפרח בראש ההר – רוני לונדון מה זה קוסם צעיר וחביב מטעם משרד הקסמים נשלח להצטרף לשבט רחוק, למסע כומתה ולטקס הסמכה, בשביל לזכות בפרח מיוחד והכרחי להמשך המחקר שלו סליחה, מכשף. לא קוסם. (שהסופרת לא תהרוג אותי חחח) וזה גם מועצה, לא משרד הקסמים. וגם מבחן הכשרה, לא מסע כומתה. במהלך ההרפתקה המכשף שלנו לומד המון על התרבות של השבט, ומתחבר עם המדריך. מתחבר ומתאהב שניהם מקסימים. המכשף הצעיר שלנו רגיש ופתוח ראש, והמדריך הוא לוחם לשעבר, מזכיר קצת את מדריכי הטיולים שלנו במציאות הישראלית. מדובר בספרון קצרצר, 120 עמ', שבהם שני הגיבורים שלנו עוברים מסע, נלחמים באויבים קנאים, מתאהבים, ושומרים על הגאווה שלהם כנגד שנאת חינם. למה אני ממליץ כל כך הכי בכנות – בזכות האורך. קשה מאוד לספר סיפור שלם, שיכול לרגש עד דמעות, ב120 עמ'. ואם כבר סיכון על סופרת צעירה, אם כבר סיכון על ספר עצמאי, וישראלי, אז אני מאוד ממליץ לקחת את הסיכון הזה על משהו קצר כמו "הפרח בראש ההר" מודה, אני הגעתי לספר כי אני והסופרת חברים. אבל לא הייתי ממליץ עליו, או טורח לסקור אותו בכלל, אם לא הייתי אוהב אותו מאוד בעצמי. קצת דברים שאהבתי במיוחד - שיחות על העבר הן היו קצרות ונקודתיות ומרגשות, ושונות מאוד בין דמות לדמות. מת על זה. הדמויות יישארו איתי בזכות זה. - ההתמודדות עם העבר ברור לגמרי שהסופרת יודעת על מה היא מדברת בכל מה שקשור להתמודדות של לוחם עם העבר שלו. אני לא רוצה להגיד מעבר כדי לא לספיילר, אבל וואו, איזו רגישות. היה ממש תענוג לקרוא את זה בספר פנטזיה. בשביל דברים כאלו אני בא לז'אנר!:) - היער ממש הרגשתי יער. את העצים, הלילה, המסע, המים הזורמים. זה התכתב מצויין עם הכריכה גם - הסוף קשה להגיד בלי לספיילר. פשוט יש שם משהו שריגש מאוד אותי אישית, וזה יישאר איתי לנצח. דבר אחד שפחות אהבתי הפרוזה הרגיש לי קצת סנדרסוני. מביא אותך מנקודה א' לנקודה ב', ויש גם משפטי מחץ בדרך, אבל הרוב קצת כזה... פשוט מדי. אני חובב פנטזיה רומנטית ולא מתבייש בזה! זורם לקרוא עוד! וממליץ בחום על "הפרח בראש ההר" כהתחלה לסקרנים:)

הנובלה היא MM - פנטזיה רומנטית שמתרחשת בעולם של ״יומנו״. (יומנו של מכשף/ רוני לונדון) האם צריך לקרוא את יומנו כדי להבין את הפרח? לא. האם הייתי ממליץ לקרוא את הפרח לפני יומנו ? ממש לא! מכמה סיבות: יומנו הוא ספר טוב. לא מושלם. אבל טוב. מה חסר שם ? עולם! זה לא שאין, אבל אתה רוצה עוד. וזה בדיוק מה שהנובלה נותנת עוד עולם. עוד עומק. אחרי הנובלה + הסיפור הקצר (כישוף על פי ניוטון) באתר של רוני לונדון, מבאס לקרוא ספר טוב, שבו הייתי רוצה יותר עולם. ולכן מי שלא קרא את יומנו, שיקרא קודם את יומנו ואז ירחיב. ואתם הולכים להנות. היו לי כ 4 סיבות לא לקרוא את הספר. אבל אז הייתי מצוברח, ולמרות שלא הגיע תורו של הספר הזה, הוא קרא לי. יצאתי מקבוצות וואטסאפ מאוד פעילות שלא יפריעו לי וקראתי אותו ברצף. סיכום: עולם 10/10 רומנטיקה וקיטש - צ׳ק הומור ודברים שגרמו לי לצחוק - צ׳ק דמויות ודיאלוגים - נהדר. קנגרו - צ׳ק נגיעות וטיפול בפוסט טראומה - צ׳ק זמן קריאה עם הפרעות מקבוצות פעילות - 2.5 שעות האם זה עמד בהבטחות המחברת שהגדירה לי אותו כ ״חיבוקי קטן בלב״ ? - אכן. מעכשיו שמו הרשמי בישראל ״חיבוקי קטן בלב / רוני לונדון״ ועוד דבר קטן. אל תהיו עידו ואל תקראו את התודות לפני סוף הספר.

יומנו של מכשף/ רוני לונדון Roni London אתחיל בזה שלרוני ולי היו כמה שיחות לפני שהספר הגיע לי ליד, ושלפני כן קראתי את כישוף על פי ניוטון. תקציר מתוקצר: אילון, רוני וחבריהם מתחילים ללמוד בי''א. בעקבות התערבות ושוקולד (הרבה שוקולד) יוצא שאילון מספר לרוני שהוא מכשף והדברים מתחילים להסתבך. מה חשבתי: אז קראתי את זה בשבת אחת, ישר אחרי שחרור הכוחות שאופיר שלחה לי. בשתי מילים, אהבתי מאוד. אני מבינה את מה שאמרו לפני על ריבוי נקודות מבט, אבל חושבת שהשימוש בהן היה מושכל וקרה ברגעים הנכונים. רוב הסיפור נגלה דווקא מבין העיניים של אילון ורוני. בניית העולם טובה, אני יכולה לדמיין אותה קורת בתיכון טיפוסי בכל עיר בארץ. אבל האם הסיפור קורה בישראל? גם הדמויות בנויות היטב, גם אם הגילוי של הסיפורים שלהם היה מעט חפוז מדי, אני מבינה אותן. זה חשוב. אהבתי גם לראות איך אילון מרחיב את המעגל החברתי שלו מחבר ובן דוד לחבורה של תשעה חבר'ה. ורוני משחקת בזה תפקיד חשוב. הטוויסטים באו בטוב. וכאן אני מוסיפה אזהרת טריגר לפגיעה מינית ואלימות במשפחה. מצד אחד אין תיאורים גרפיים, ב''ה. מצד שני כן התחברתי מאוד לקטעים האלה מנקודה אישית ועמוקה של מישהי שנפגעה מינית לפני ארבע שנים. נתי נכטיילר יעיד שההתמודדות עם הפגיעה לא הייתה קלה לנו כזוג נשוי. מה לא אהבתי: את המתח בסוף! ממליצה בחום! ✨✨