גּוֹנֵי הַסָּמוּרַאי מְגַלֶּה אֶת יַפָּן

הַרְפָּתְקָה קְטַנָּה בְּיַפָּן הַנִּפְלָא

גּוֹנִי הַקָּטָן נָחַת בְּיַפָּן הַנִּפְלָא; עֵינָיו נִפְקְחוּ לִרְוָחָה לְעוֹלָם שֶׁמָּלֵא צְבָעִים וּפִתְאוֹמוֹת.

הוּא פּוֹגֵשׁ דְּבִיבּוֹן חָבִיב וְאֶת הַמָּאֶסְטֶר הַזָּקֵן; לוֹמֵד בְּשִׁעוּרִים עַל חֶרֶב עֵץ, טוֹעֵם סוּשִׁי וּמִתְרַגֵּשׁ מֵרַכֶּבֶת הָרִים.

כְּשֶׁשֶׁמֶשׁ יוֹרֶדֶת גּוֹנִי מָלֵא שִׂמְחָה וְקֶרֶב — הוּא מוֹצֵא בְּיַפָּן בֵּית לִבּוֹ, מָלֵא חֲבֵרִים וּפְתָאֹמוֹת.

"סִפּוּר חַמּוּד שֶׁמְּעַלֶּה חִיּוּךְ וּמְלַמֵּד אוֹמֶץ וְחֶבְרוּת."