גיא וגלי החרם על דניאל

דָּנִיאֵל בָּטוּחַ שֶׁמִּישֶׁהוּ מְנַסֶּה לְחַבֵּל בַּמִּפְעָל שֶׁל הַקִּבּוּץ וּלְסַכֵּן חַיֵּי אָדָם, וְהוּא זָקוּק לְעֶזְרַת הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ כְּדֵי לַחְשׂף אֶת הַמְּזִמָּה. הַבְּעָיָה הִיא שֶׁאַף אֶחָד לֹא מְדַבֵּר אִתּוֹ. הוּא פָּגַע בְּגַלִּי מוּל כָּל בֵּית הַסֵּפֶר, וּבִכְלָל — הוּא חוֹשֵׁב אֶת עַצְמוֹ יוֹתֵר מִדַּי וְלֹא רוֹאֶה אַף אֶחָד מִמֵּטֶר. הַאִם דָּנִיאֵל יַצְלִיחַ לִרְכּשׁ מֵחָדָשׁ אֶת הָאֵמוּן שֶׁל הַחֲבוּרָה, אוֹ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לִלְכֹּד לְבַדּוֹ אֶת הַנּוֹכֵל הַמְּסֻכָּן? הַחֵרֶם עַל דָּנִיאֵל הוּא הַסֵּפֶר הַשֵּׁנִי בְּסִדְרַת הַסְּפָרִים גַּיְא וְגַלִּי מֵאֵת הַסּוֹפֶרֶת וְהָעוֹרֶכֶת נוֹפְיָה בַּר־נִיצָּן וְהַמְּאַיֶּרֶת רוֹן לֵוִין. הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן בַּסִּדְרָה, תַּעֲלוּמַת הַחֲדַשְׁדּוּשׁ, נִבְחַר לְמִצְעַד הַסְּפָרִים שֶׁל מִשְׂרַד הַחִנּוּךְ וְזָכָה לִשְׁבָחִים: “כָּל מָה שֶׁצָּרִיךְ כְּדֵי לִבְנוֹת עֲלִילָה מוֹתַחַת וּמְעַנְיֶנֶת. פָּשׁוּט מְעֻלֶּה!” מֵאִירָה בַּרְנֵעַ גוֹלְדְבֵּרְג, מָאקוֹ “הַסּוֹפֶרֶת מֵיטִיבָה לְאַפְיֵן אֶת דְּמוּיוֹת הַיְּלָדִים וְהַ