“בזכות שירתו השופעת יופי, רעננות ורגישות, הוא הפך במיומנות שלמה את הגותו הפואטית, שביטא במילותיו שלו באנגלית, לחֵלק מספרות המערב.” [ועדת פרס נובל לספרות, 1913]
“אנו כותבים ספרים ארוכים שייתכן שאין בהם אפילו דף אחד שקיימת בו האיכות שתהפוך את הכתיבה לתענוג, כי אנו סומכים על איזו תוכנית כללית כמו שאנו לוחמים להרוויח כסף ולמלא את ראשינו בפוליטיקה — כולם דברים שמשעמם לעשות — בשעה שמר טאגור — כמו הציוויליזציה ההודית עצמה — הסתפקו בגילוי הנשמה ובכניעה לספונטניות שלה. לעיתים קרובות נדמה שהוא משווה את חייו לאלה שחיו יותר בסגנונו, שיש להם יותר משקל בעולם ותמיד בענווה, כאילו הוא בטוח שרק דרכו היא זו הטובה ביותר בשבילו.” [ויליאם באטלר ייטס, מתוך פתח הדבר לספר]
