דמעות של יין

בבית החולים, במחלקת הנשים

שוכבת בחורה בת 40

והיא לא יפה.

שיערה מבולגן, פניה חיוורים וגופה גדול.

בבית החולים, מיטה על ידה שוכבת אני

ואני יפה, יפה מאוד.

שיערי חלק, עיניי עיני דבש וגופי חטוב.

–

לשתינו מחוברות צינוריות ליד,

ושתינו שונאות את האחות עם השומה והקול הצפצפני.

את שתינו מעירות סטאז’ריות ב4 לפנות בוקר לבדיקות לחץ דם וחום-

ושתינו מוותרות על המגשיות עם האוכל התפל.

בבית החולים, במחלקת הנשים

הבטתי על הבחורה הזו וחייכתי אליה

חיוך די מר.

בגילה, היא צריכה לטפח את עצמה, אולי לצאת לדייטים,

אולי ללכת לספר ולקוסמטיקאית,

אולי סתם לקנות בגדים-

צר לי על בדידותה.

—

אני לוקחת את האייפון וכותבת להוא שלקח אותי לדרינק שלשום,

ששוכבת על ידי מישהי בת 40 שנראית מאוד בודדה.

והוא שולח לי סמיילי עצוב

ואני כותבת לו שכואב לי

ושוב סמיילי עצוב

ואני מנסה לרמוז שאולי יבוא, ואולי יביא לי כמה ממתקים ופרחים, כי האוכל פה תפל והמזגן פה קר מדי והצינורית של האינפוזיה עושה לי כחול.

והוא רואה את ההודעה ולא עונה.

והסוללה שלי נגמרת, גם היא עייפה מבית החולים.

—

אני מסובבת ראשי אל זאת בת ה40, עם הגוף הגדול

ושואלת אותה אם יש לה מטען, והיא מסיטה את הוילון עם ציורי הפרחים ומחייכת אליי.

ומאחורי הוילון, על מיטתה, סמוך אליה –

יושב בחור קירח, גם הוא בן 40

וגם הוא לא מטופח.

והוא קם לעברי ומביא לי מטען וחבילת וופלות

אומר לי “תרגישי טוב” וחוזר אל הבחורה הבודדה.

ואני מביטה בהם.

והוא מוציא מסרק ומתחיל מבריש את שיערה

תוך כדי נוגע בכתפה ואומר לה שפיג’מות של בית חולים מדליקות אותו

והיא צוחקת צחוק מתגלגל,

וגם הוא.

עד שהאחות עם השומה צועקת עליהם בקול צפצפני “ששש!”

—

בבית החולים, על יד החלון

עומדת בחורה צעירה, עם עיני דבש וגוף חטוב

ומטעינה את האייפון שלה.

וברגע שידלק-

אבלגן את שיערי ואשלח הודעה קולקטיבית לכל אחד שיקבל וירצה

ובהודעה רק חמש מילים

“כואב לי, יש לך מסרק?”

ואחכה.