“רודנות, מסביר כותב החיבור שלפנינו, מתבססת ומתקבעת באחת משלוש דרכים: בירושה, בכיבוש אלים ובבחירות חופשיות. הסוג הנורא והמביש ביותר, שהוא חרפה לאנושיות ובו נתמקד, הוא זה השלישי, כמציאות של שִעבוד, אומללות, טרור ושכול שבני אדם מביאים על עצמם. מצד הרודן המשטר הרודני מסוג זה מתאפשר לא כפועל יוצא של כפייה ברוטלית ואכזרית אלא מצד אחד על ידי יצירת משבר, כאוס, קיטוב ושסעים בקרב העם ומצד שני על ידי הצגת עצמו כפתרון הגואל לכל הצרות והמצוקות, וקניית אמון הציבור בעורמה, שקר, בוגדנות, מניפולציה ונכלוליות. מבחינת הציבור הוא מתגשם באמצעות השבתת כישורי הרגישות, התבוניות והמצפוניות בשילוב עם ההיגרפות העיוורת, אצל אחדים נלהבת וקנאית ואצל אחרים נרפית והישרדותית, אחר קסמיו הכריזמטיים והמניפולטיביים של הרודן. ומבחינת המהות התוצאה היא קטסטרופלית: אישיותו הנרקיסיסטית של הרודן, אופיו המושחת, בוזו להיגיון ולהגינות, אפס עכבותיו ואנוכיותו המוחלטת מכוונים כולם לשרת רק אותו ואת אנשי שלומו ובהכרח “מופנים נגד המולדת” ומחבלים בטוב המשותף.” [נמרוד אלוני, מתוך ההקדמה לספר]
“ישנם אנשים הגונים שלהם שם טוב, ממון וכישרון. ההתחשבות הציבורית חובקת אותם, יש להם משפחה, ילדים, תקוות כל החיים ומנעמיהם. האינכם רואים שהם מודאגים ושחסר להם משהו? הם רוצים להיות משרתים. הנה הם אלה שמבקשים סיוע ומתחננים לקבל את טובות ההנאה של הדספוט ומשפילים את עצמם עד כדי התבזות נוספת.
יש להבחין בשני סוגים של אנשים בין השרים ואנשי חצרו של הדספוט. מדובר באנשים בזויים ושפלים חסרי ערכים, או באנשים ערכיים שמשפילים את עצמם ומתבזים.” [אנונימוס, מתוך הרודן]
