מגול

כָּל זֶה לֹא הִשְׁפִּיעַ עַל הָאוֹר שֶׁבָּקַע מִבַּעַד לֶעָנָן וְנִפְרַשׂ מְלֹא הַמַּבָּט עַל קַו הָרֶכֶס הַנָּמוּךְ. גַּם הַהִיסְטוֹרְיָה לֹא נִפְגְּמָה וְלוּ נִימָה, הָאֵם חֲרֵדָה לִבְנָהּ עֲדַיִן, וַדַּאי, הָאָב חִפֵּשׂ אֶת בֵּיתוֹ וְלֹא מָצָא. אֲנִי אֲדַבֵּר כָּאן בִּזְכוּת הַכְּאֵב, בִּשְׂפַת הַפְּרִימָה, בְּנִגּוּן הַבָּשָׂר הַנִּתְלָשׁ. אֲדַבֵּר בְּתִפְאֶרֶת הַבְּגִידָה, בְּשֶׁבַח הָאֶגְרוֹף. עוֹד לִפְנֵי כֵן, דֶּלֶת, מַנְגָּנוֹן נִפְתָּח וְנִסְגָּר סדרה של גלים הנעים מלב ים ונשברים אל החוף או אל ריף היא מָגוֹל. מקורה לרוב בתזוזות קרקע ובמערכות ימיות רחוקות. “זוֹהִי הָאַהֲבָה כְּפִי שֶׁאַתָּה מַכִּיר אוֹתָהּ”, כותב רון דהן, “בָּמַת חוֹל גְּבוֹהָה / הַנּוֹדֶדֶת בֵּין הַסְּעָרוֹת, מְזִיזָה אֶת קַו הַשְּׁבִירָה מִזְרָחָה / וּמַעֲרָבָה לְפִי גַּחֲמַת הָרוּחַ, חַסְרַת זִכָּרוֹן”. שירי מָגוֹל נכתבו בעקבות משבר משפחתי, אך מבקשים לחרוג ממנו ולגעת בכל הסובב אותו, בסוגיות של משמעות ושייכות, הורות ומיניות, חולי וריפוי, אחריות וחירות. במרכז הספר עומדים המשפחה והאהבה, הגוף הפיזי והטבע המטאפי