“במשק שלנו התרחשו לא מכבר מאורעות בלתי רגילים. מופלאים עד כדי כך, שאילולא ראיתים במו עיניי, לא הייתי מאמין בקוראי על אודותיהם או בשומעי עליהם מפי מאן דהו. התרחשויות לחלוטין בלתי מתקבלות על הדעת. מרד, התקוממות, מהפכה!
אתה חושב בוודאי שמדובר באיזה חוסר ציות של עובדי המשק או המשרתים או התרסה שלהם נגד מעבידיהם. בדיוק כך. זהו מרד, אבל לא של עובדים או משרתים אלא של כפופים מסוג לא אנושי — מרד של בהמות, של חיות המשק והבית. התרגלנו להחשיב את בעלי החיים כולם ליצורים אילמים, ומכאן לא תבוניים. מנקודת מבט אנושית הדבר אכן נראה הגיוני: הם הרי נעדרים כושר דיבור, להבדיל מאיתנו המדברים בינינו, משמע, לא חושבים ולא מבינים שום דבר!
אך האם כך הם באמת פני הדברים? איננו מסוגלים לתקשר איתם ולכן מחשיבים אותם לחסרי בינה ונעדרי כושר דיבור, אך למעשה, אם חושבים על כך היטב, מסתבר שאנחנו פשוט לא מבינים את שפתם. […] המדע מגלה באחרונה שלבעלי החיים שאותם אנחנו, בשל קלות דעתנו, מחשיבים לחסרי בינה ונעדרי כושר דיבור, יש שיטות משלהם לחלוק את רשמיהם — שפה משלהם שאינה דומה לזו שלנו, האנושית.” [מתוך הספר]
“מדובר ביצירה שאפשר לכנותה קלאסית מכל הבחינות, מה גם שהיא הקדימה ביותר מחצי מאה את “חוות החיות” של אורוול […] אפשר לשייך את קוסטומארוב לקבוצת האבות המייסדים של זרם הדיסטופיה הספרותית.” [מתוך אחרית הדבר מאת טינו מושקוביץ]
ההיסטוריון הרוסי־אוקראיני ניקולאי קוסטומארוב (1885-1817) כתב את “מרד הבהמות” ב־1879 ככל הנראה או ב־1880, אך היצירה ראתה אור לראשונה רק ב־1917 והתגלתה לקוראי הרוסית רק ב־1991.
