משלים על חתולים: חבר להתכרבל

הָיֹה הָיָה חָתוּל פַּרְוָתִי וְחָכָם שֶׁחָשַׁב: “אֵיךְ יִהְיֶה לִי כָּל הַזְּמַן חַם?

אֲנִי אוֹהֵב לִטּוּף וְלִהְיוֹת עָטוּף שֶׁיִּהְיֶה לִי חַם בַּלֵּב וּבַגּוּף…

אֲנִי רוֹצֶה לִרְבֹּץ בְּחֹם, לְבַזְבֵּז אֶת כָּל הַיּוֹם!

הַחֹרֶף מִתְקָרֵב מָה אֶעֱשֶׂה? הַאִם כְּדַאי לִי לְחַפֵּשׂ חָבֵר שֶׁאִתִּי יִתְכַּסֶּה”?

כֵּיצַד יִמְצָא הֶחָתוּל שֶׁלָּנוּ אֶת שֶׁחָשְׁקָה נַפְשׁוֹ?

אִם תִּרְצוּ לָדַעַת, אֶשְׂמַח שֶׁתִּקְרְאוּ אֶת הַסִּפּוּר שֶׁלִּי:

מְשָׁלִים עַל חֲתוּלִים: חָבֵר לְהִתְכַּרְבֵּל