“כל מה שאני מבקש מהעולם הוא שיניח לי בשקט ויקדיש במקום זאת את כל תשומת לבו לפסיכואנליזה”. זיגמונד פרויד
“הטקסט אכן מלמד מעט מאוד על ענייניו האישיים של פרויד. במקום זאת הוא מציע תיאור נדיר של התפתחות אינטלקטואלית, של חיי מחשבה, ומבוא מעולה לתורת הפסיכואנליזה. ואולי כך ראה פרויד את עצמו – רעיונותיו היו עבורו הביטוי המזוקק של היותו, יותר מאשר ציונים היסטוריים. האירועים רבי החשיבות ביותר בחייו הם תגליות קליניות, ולא אירועים חיצוניים.
אצל פרויד, הנפש הפרטית והמאמץ התאורטי להתקרב להבנתה התאחדו אולי יותר מאשר אצל כל אדם אחר בהיסטוריה, וטקסט זה הוא עדות יוצאת דופן לכך. […] ב-1935, ארבע שנים לפני מותו, כתב פרויד באחרית הדבר שהוסיף: הצגת עצמי מראה עד כמה הפסיכואנליזה הופכת להיות תוכן חיי ומניחה בצדק שדבר מכל מה שאירע לי אישית אינו מצדיק התעניינות, מלבד מיחסיי אל המדע”.
