גן של שלום

שִׁיר בַּת הֶחָמֵשׁ רוֹצָה לְשַׂחֵק עִם חֲבֵרִים אוּלָם לֹא תָּמִיד יוֹדַעַת כֵּיצַד לָגֶשֶׁת אֲלֵיהֶם. נִסְיוֹנוֹתֶיהָ לְהִצְטָרֵף לַמִּשְׂחָק בְּכוֹחַ מְלַמְּדִים אוֹתָהּ שֶׁמּוּטָב לָהּ לְהֵעָזֵר בְּמִלִּים וְלֹא בְּאַלִּימוּת.

בְּ”גַּן שֶׁל שָׁלוֹם” שְׁזוּרִים הָעֲרָכִים הִתְחַשְּׁבוּת בְּאַחֵר, סוֹבְלָנוּת וְסַבְלָנוּת, וּמֻבְלָטִים הַיִּתְרוֹנוֹת שֶׁל תִּקְשֹׁרֶת מִלּוּלִית וַהֲלִיכָה בְּדַרְכֵי שָׁלוֹם.

אִם נַנְחִיל עֲרָכִים חֲשׁוּבִים אֵלֶּה כְּבָר בַּגִּיל הָרַךְ, כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ הַיְּלָדִים הַמִּתְחַנְּכִים עַל־פִּיהֶם יֵרָאוּ פְּנֵי הַחֶבְרָה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֲחֵרִים בִּזְכוּתָם.