בשנת 1821, על חוף חצי אי בברטנייה, צעיר שאפתן התרחץ בים. זמן קצר לאחר מכן הגיחה ידידתו מאמבט טבעי שנחצב בסלע. שני הצעירים המשיכו בהליכת הבוקר. בדרכם פגשו דייג והתרגשו ממסירותו, למרות עוניו, לאביו העיוור. כדי לשמח אותו ולו במקצת הם ביקשו לקנות את שלל הדיג שלו במחיר שעבור האיש האביון היה שווה להון של ממש, והבטיחו לו ארוחת ערב אם יסכים לקחת אותם לעיירה סמוכה.
השלושה צעדו בדממה והגיעו לפאתי צוק שהדייג התכוון לעקוף. הצעירים שאלו מדוע והלה הזהיר אותם שמתגורר שם אדם שלא כדאי להיתקל בו. סקרנותם גברה והם התעקשו להגיע לשם. ליד מערה הם ראו אדם שנצרב מהשמש והוא דומם כמו הגרניט המקיף אותו. הם שאלו את מורה הדרך על הדמות המוזרה.
האיש היה בעבר ספן גאה שהתגורר עם אשתו בבית מבודד מעל החוף. לזוג נולד ילד והם פינקו אותו מגיל צעיר ולא סירבו לשום גחמה מגחמותיו. כשהתבגר הפך הילד לאלים, שקרן, גנב, האמין שכולם נועדו לשרת אותו ונהג ברשעות רודנית במי שמנעו ממנו את מנעמיו. האב סירב לראות, או לא רצה לדמיין את הגרוע מכול. לילה אחד הבן עשה מעשה נורא עד כדי כך שהאב החליט לחסל את המפלצת שיצר. הוא עצמו נשבע לכפר על מעשהו בהענשת עצמו…
הסיפור ראה אור לראשונה בפריז ב־1834. הוא נכתב אחרי ביקורו של בלזק בברטנייה על רקע אופנת הרחצה בים שהחלה להתפשט בצרפת באותם ימים.
