“אפשר להבין ללא קושי איזה סוג של אתגר יכול היה לגרום לכתיבת ארבעת המכתבים האלה. תישאל השאלה אם גבר מאוהב בן חצי מאה יכול לא להיות מגוחך. נראה היה לי שאפשר להיות מופתע בכל גיל, עד כדי שטרחן קשיש אפילו יכתוב ארבעה מכתבי אהבה, ויעניין את האנשים ההגונים, אך הוא אינו יכול להמשיך עד מכתב שישי בלי להתבזות. איני חש צורך לפרט כאן את סיבותיי, שבהן אפשר לחוש בקריאת המכתבים הללו. אחרי קריאתם אפשר יהיה לשופטם.” ז’אן־ז’אק רוסו
ב”מכתבים לשרה” בא לידי ביטוי הפער הקיים בין הדימוי העצמי של כותב המכתבים ובין השתקפותו בעיניה של הנמענת שלה הם מיועדים. בתהליך שהוא עובר, הפילוסוף המאוהב, הפגוע והמושפל חש שחל בו שינוי עמוק, והוא מוצא את כבודו האבוד וגם שלוות נפש והשלמה עם מצבו — כך לפחות הוא טוען.
את “מכתבים לשרה” חיבר רוסו בתאריך לא ידוע, אך בכל מקרה לפני ינואר 1765, מועד שבו הוא מזכיר אותם ברשימת הכתבים המיועדת להוצאה לאור של כל כתביו. בסופו של דבר, קובץ המכתבים הקטן הזה לא ראה אור בימי חייו.
