משנשאל איזה יתרון השיג מהפילוסופיה, השיב: “היכולת לחיות עם עצמי.” [אנטיסתנס]
המידה הטובה צומחת ממעשים ואינה דורשת לא דיונים ארכניים ולא לימודים. [אנטיסתנס]
לאלה שאמרו: “ישיש אתה, נוח בשארית זמנך!” “מדוע?” השיב, “לו רצתי מרוֹץ ארוך, כלום לקראת סיומו היה עלי להאט במקום להתאמץ יותר?” [דיוגנס]
שאלו פלוני איזוהי השעה שבה צריך לסעוד סעודת צהריים: “אם עשיר הנך,” השיב לו, “אימתי שתרצה; אך אם עני — אימתי שתוכל.” [דיוגנס]
הוא הדליק פנס לאור יום ואמר: “אני מחפש אדם.” [דיוגנס]
אלכסנדר שאלו, אם הוא חפץ שמולדתו תשוקם; השיב לו: “ומדוע יש צורך בזאת? הן אולי אלכסנדר אחר יחריבֶהָ שוב.” [קראטס]
דיוגנס לארטיוס (המאה השלישית לספירה) הוא לנו בחינת חידה, אולם בלעדיו לא היינו יודעים דבר כמעט על חייהם של עשרות פילוסופים נודעים מן העת העתיקה. ביצירתו הגדולה חיי הפילוסופים, המונה עשרה ספרים, הוא מוסר פרטים חשובים על מוצאם של ההוגים הגדולים, אורחות חייהם, אופיים, אמרותיהם, משנתם, יצירותיהם ונסיבות מותם. לפנינו תרגום עברי ראשון לספר השישי ביצירה: הציניקנים (או הקיניקנים, על פי ההגייה הקלסית). במרכזו דמותו המאלפת של דיוגנס איש סִינוֹפֵּה, הפילוסוף הקיני המובהק, שחולל מהפכה של ממש ביחסו לאדם ולחברה. כן נסקרים קודמו, אנטיסתנס, אביהם של הקיניקנים, וממשיכיו, אשר ביניהם קראטס איש תבאי והפילוסופית היפּרכיה.
הציניקנים הוא הספר השישה עשר בסדרת “זמן לפילוסופיה” והארבעה עשר בתרגומו של אברהם ארואטי. זהו כרך נוסף בתרגום יצירתו הגדולה של דיוגנס לארטיוס; קדמו לו שבעת החכמים; סוקרטס וממשיכיו; אפלטון; יורשי אפלטון; אריסטו וממשיכיו.
