השנה 1982. קו החוף הלבנוני, פאתי דאמור. השיירה נתקלת במארב, הנגמ”ש נפגע, המ”פ ואני רצים לחלץ את החברה ואז פיצוץ.
חזרתי מלבנון על שתי רגליי. לכאורה בריא ושלם.
במשך עשרות שנים עבדתי, הקמתי עסקים, אהבתי, גידלתי ילדים ובניתי חיים שלמים על יסודות של דריכות, הימנעות ושתיקה. הכעס המתפרץ, הבדידות המשתקת, הקריסות, חשבתי שזה אני. שזה מה שאני.
רק מאוחר מאוד הבנתי: לא הייתי מקולקל. הייתי פצוע.
“לא הייתי מקולקל הייתי פצוע” הוא הסיפור החשוף שלי על פוסט-טראומה כפי שהיא נראית במציאות הישראלית: שקטה, יומיומית, חבויה מאחורי מסכות של חוזק. ללא סיסמאות וללא פתרונות קסם.
אבל האם אפשר באמת לחיות כשהאויב עובר לגור לך בראש?
84.00₪ כולל מע"מ
