אחרי אלפי שנים של סכסוכים עקובים מדם ומלחמות הרסניות הגיע סוף העולם. האנושות נכחדת.
כל הערים, העיירות, הכפרים, הארצות והיבשות היו לעיי חורבות. הציוויליזציה נעלמה והייתה לזיכרון עמום. קבוצה קטנה של ניצולים מוצאת מִקלט על אי קטן ומבודד, משם הם מפליגים על סיפונה של ספינה שנדונה להיטלטל על פני הגלים בדרכה לשום-מקום עד שהיא עולה על שרטון לחוף יבשה חדשה שמגיחה ממעמקים…
האם ישרדו? ואם כן, באיזה מחיר?
תשובתו של ז’ול וֶרְן (1905-1828) ברורה: יצר ההישרדות ושימור הגזע האנושי אפשריים – אך רק במחיר חזרה לעידן הפראי של הברבריות הפרימיטיבית.
זה סיפור פנטסטי שראה אור לפני כמאה שנה אך שומר על אקטואליות.
הנובלה רואה אור לראשונה בתרגום לעברית, פרי עבודתה המופתית של אביבה ברק.
