אחרי הנעורים

ב-2012 ראה אור בהוצאה עצמית, ללא הפצה מסודרת, ספר צנום של משורר אנונימי אז, רון דהן. חרף תפוצתו המצומצמת, ”נעורים” – דו”ח נוקב של חייל מילואים במלחמת לבנון השנייה על חוויותיו בה, ובמסעותיו הפיזיים והתודעתיים סביבה – סימן את הופעתו של קול חדש בזירת השירה העברית. ”צָרִיךְ שָׂפָה חֲדָשָׁה כְּדֵי לְתָאֵר אֶת זְוָעוֹת הַמִּלְחָמָה / (עֻבְדָּה שֶׁהִיא חוֹזֶרֶת שׁוּב וָשׁוּב)”, כתב בו דהן, והוסיף, ”הִנֵּה הַהַצָּעָה שֶׁלִּי: / חטו הועעיאכך רעי סבוליח / מחךח עללירע לדקשטאר”. אלא שאת הג’יבריש הזה, את היע