הגיליון הראשון של “הו!” ראה אור ב־2005, כשנה לפני ייסוד פייסבוק וכעשור לפני שהרשת החברתית החלה להשפיע באופן עמוק על הספרות הישראלית. להשפעה של פייסבוק ודומותיה על עולם השירה בישראל יש יתרונות מובהקים: אלו הן פלטפורמות נוחות לפרסום שירים, להפצת ספרי שירה ולקידום אירועי שירה. כיום מצב השירה העברית טוב בהרבה משהיה לפני שניים ושלושה עשורים, לא מעט בזכות הרשת. ספרי שירה אולי אינם רבי־מכר, אך שירים המתפרסמים בפייסבוק ובפלטפורמות דיגיטליות אחרות מגיעים לפעמים לקהל רחב מאוד. הפרוזה העברית, דווקא היא, נדמית היום כמי שזקוקה לזריקת עידוד. אך להשפעה הפייסבוקית יש גם חסרונות מובנים: ברשת החברתית אין לקטורה ואין עריכה. הכול יכול להתפרסם, וה”שופטים” היחידים הם המלייקקים והמשַתפים. מיידיוּת התגובה אינה מאפשרת קריאה מעמיקה, והשירים הזוכים לפופולריות הם בדרך כלל השירים הנגישים ביותר בקריאה ראשונה וזריזה. כתב עת לספרות ורשת חברתית הם שני עולמות מקבילים. מבחינות מסוימות הם משלימים זה את זו, אך מבחינות אחרות הם בגדר הפכים. תפקידו של “הו!” הוא להפעיל בדיוק את אמות המידה החסרות ברשת: שיפוט מעמיק של היצירות ה
68.00₪ כולל מע"מ
