ב-5 ביוני 1967 בבוקר פתחה ישראל בהתקפה על מצרים, לאחר שחודש לפני כן שלח נאצר את צבאו להיערך בסיני. נאצר לא עשה זאת עקב גחמה פתאומית, אלא פעל באופן מתוכנן כדי לאפשר לצבאו לנוע מעומק מצרים להיערך בחזית מול ישראל לקראת יציאה להתקפה בהפתעה. כך, המלחמה שפרצה בקיץ 1967 היתה סופו של תהליך ארוך, שהחל בשנת 1959 ונמשך שמונה שנים, ביוזמתו ובהכוונתו של נאצר, שהוביל והכין את מדינות ערב לצאת להתקפת-פתע כלל-ערבית יזומה על ישראל.
מאחורי ההכנות של מדינות ערב עמדה ברית המועצות, שדחפה, הכינה, ציידה וסייעה להתכונן למלחמה. הסיוע הרב כלל הן תמיכה כלכלית ואספקת ציוד צבאי מתקדם, והן מעטפת הגנה מעצמתית – מדינית וצבאית, שבפועל בזמן מבחן לא הוכיחה את עצמה.
ספר זה מערער על שני הנרטיבים העיקרים שנוצרו בעקבות מלחמת ששת הימים, ונשמרים מאז בספרי ההיסטוריה בעולם – הטענה שישראל היא התוקפנית, וההבנה שצבאות ערב היו חסרי יכולת מבצעית, ונפלו קורבן להתקפה הישראלית, שבה צה”ל ניצח בתוך שישה ימים את כל צבאות ערב שאיימו על ישראל.
הספר מפריך את הטענה הערבית ההיסטורית שישראל הייתה זו שפתחה במלחמה ביוני 1967; היא רק הקדימה ב-21 שעות את היציאה המתוכננת של ההתקפה הכלל-ערבית, שנועדה לכבוש את ישראל ולהביא לחורבנה.
על המחבר:
יוחאי שקד הוא איש מודיעין ישראלי, ששירת בצה”ל ובמערכות הממשלתיות עשרות שנים. במהלך שירותו הצבאי נלחם במלחמת יום הכיפורים, ובהמשך שירת כקצין מודיעין בשתי חטיבות – חי”ר ושריון, באוגדה משוריינת וכחוקר צבאות ערב. במהלך פועלו רב-השנים למד, חקר ופרסם מחקרים פנימים/מסווגים רבים על מדינות ערב וצבאותיהם. הוא בעל שלושה תארים בתחום מדעי המדינה, ובכללם דוקטורט מאוניברסיטת חיפה.
80.00₪ כולל מע"מ
