שאול החתול
שָׁאוּל הֶחָתוּל יוֹצֵא שׁוּב לְטִיּוּל וְהַפַּעַם הוּא לוֹבֵשׁ אֶת הַחֻלְצָה שֶׁהוּא הֲכִי אוֹהֵב, הַחֻלְצָה עִם אַרְבַּעַת הַכַּפְתּוֹרִיםהַגְּדוֹלִים, הַצִּבְעוֹנִיִּים, הָעֲגֻלִּים וְהַמַּגְנִיבִים. אֲבָל בַּדֶּרֶךְ, כְּמוֹ תָּמִיד, מְחַכִּים לוֹ מִכְשׁוֹלִים וְהַפְתָּעוֹת, וּלְאַט־לְאַט
הוּא מְאַבֵּד אֶת כָּל הַכַּפְתּוֹרִים.
הַאִם שָׁאוּל הֶחָתוּל מַתְחִיל לִבְכּוֹת?
מָה פִּתְאוֹם!
כַּפְתּוֹרִים בָּאִים וְכַפְתּוֹרִים הוֹלְכִים.
הָעִקָּר לְהַמְשִׁיךְ לָשִׁיר שִׁירִים!
שָׁאוּל הֶחָתוּל וְאַרְבָּעָה כַּפְתּוֹרִים מַגְנִיבִים הוּא הַסֵּפֶר הַשֵּׁנִי עַל הֶחָתוּל הָאוֹפְּטִימִי שֶׁכָּבַשׁ אֶת לֵב הַיְּלָדִים וְהַהוֹרִיםוְסִפּוּרָיו הָיוּ לְרַבֵּי־מֶכֶר בֵּינְלְאֻמִּיִּים.
“שָׁאוּל הֶחָתוּל אֵינֶנּוּ עוֹד סֵפֶר יְלָדִים, אֶלָּא תּוֹפָעָה.” שִׁפְרָה הוֹרְן, הָאָרֶץ
