באותו לילה גורלי עולה חיים על האוטובוס. בין מטר סוחף לרעם מתגלגל, צפים במוחו הזיכרונות ומשיבים אותו אחורה במרחק השנים. הרוחות נשבו בעוז והממטרים לא פסקו לרגע. חיים ניצב שם, מבקש את נפשו, מתפלל. לשוב אל העבר, על החיים. משה, עלם חמודות, התיר ללשונו להשתלח ללא גבול. ישיש למדן מספר לו על המשוגע השתקן, מותיר אותו נפעם ומבוייש. אלף דמעות הוא ספר על אנשים פשוטים, החיים בתוך עמם, אנשים המתמודדים באופן יום יומי עם מערבולות וקשיי הצעידה במשעול היושר. אלו סיפורים בהם האמונה וההקרבה חברו יחד למסע מרתק, בו משאת החיים והתכלית התאחדו לדרך ארוכה כשכאב וסבל משמשים בה בערבוביה. בפיוט שלא נגמר ובשירה שלא תגיע קיצה מתהלך הקורא באפיקים נסתרים, נחבאים ומוצנעים. מבין רזי המילים, לומד הוא על כבוד והגינות, עוצמה והתבטלות, גאווה יהודית והקרבה חסרת גבול. גשם שיורד, ערפל שמתפוגג והקורא ניצב שם, חד ביגון ודואב את הצער, מתהלך עם הגיבור, תר אחר האושר ועורג יחדיו לטוב, בעיניו מתקבצים רסיסי מים ודמעה זולגת לה על הלחי. כי בעצם זאת הדמעה של כולנו.