בשלהי ימי בית שני, מוזעקת המחלקה השלישית מהלגיון ה-12 שבסוריה לעזרת טיטוס. בדרכה לירושלים היא חולפת ב'סבא' כפר זנוח וקטן הנטוע למרגלות הר הגעש שבגולן. הפרשים פוגעים בתושבים האומללים, מעלים באש את הבקתות העלובות ולוקחים בשבי ילד בשם יהודה, אשר בעקבותיו יוצא אביו למסע מפותל וארוך בארץ חרבה ומדממת, מסע שסופו בירושלים הנצורה. על פי המדרשים ודברי חז"ל הקדושים טווה יוסף כהן עלילה עוצרת נשמה, הוא יוצר חזיון סוחף ופורט על הנימים העמוקים ביותר של הנפש, מהם עולה מנגינה, מנגינת הלב השבור. 'יהודה' הוא ספר שקשה להישאר אדישים לעומתו, על אמונה והקרבה, חלום סוער והתפכחות איומה. 'יהודה' הוא שיר וקינה, קינה על העיר החרבה, שיר על המקדש והמזבח. 'יהודה' הוא בעצם זיכרון, זיכרון על עולם שהיה ואיננו עוד. זהו ספרו השלישי של יוסף כהן, ספריו הקודמים 'אלף דמעות' ו'שלבים' הפכו לרבי מכר מיד עם צאתם לאור.