"אם זה אדם" מאת פרימו לוי הוא ספר שחושף את חוויותיו האישיות והכואבות של המחבר בתקופת שהותו במחנה הריכוז אושוויץ. לוי, כימאי חסר ניסיון ספרותי, הצליח ליצור יצירה בלתי נשכחת המשלבת עדות חיה עם כתיבה מעוררת מחשבה. הספר נכתב מתוך דחף להשתחרר מייסורי הזיכרונות, והפך לאחת מהיצירות החשובות ביותר בספרות העולמית. קולו של לוי, חם, חכם ושליו, מוביל את הקוראים דרך תלאותיו במחנה ומעורר הזדהות עמוקה עם סיפורו. "אם זה אדם" מתאים לכל מי שמתעניין בהיסטוריה, בסיפורים אישיים רבי עוצמה, או במאבק האנושי על הישרדות ושמירה על צלם אנוש. ספר זה הוא לא רק עדות היסטורית, אלא גם יצירה ספרותית מרתקת שמזמינה את הקורא להרהר ולזכור.

בדצמבר 1946, כחודשיים אחרי שחזר בדרך עקלתון מאַוּשוויץ לטורינו, התחיל פרימו לוי לכתוב את הספר הזה - אם זה אדם - על השנה שלו במחנה הריכוז. תחילה כתב אחוז־בולמוס, כדי להשתחרר מייסורים, את הזיכרונות שהרעילו אותו, אבל האיש חסר הניסיון בספרות – שבינתיים מצא עבודה ככימאי, וכתב בלילות או במעבדה הכימית של המפעל – צמח כמעט בן־לילה להיות סופר ענק, שאת קולו החם, החכם והשלֵו אי־אפשר לשכוח. מטען הזיכרונות שינה את פניו והפך לספר הראשון במעלה מסוגו, ולאחת היצירות הגדולות של הספרות העולמית במחצית השנייה של המאה