"אם זה אדם" מאת פרימו לוי הוא עדות מרתקת וכואבת על השנה בה בילה באושוויץ. לוי, כימאי שהפך לסופר בעל כורחו, מצייר תמונה חיה של החיים במחנה הריכוז, תוך שהוא מתמודד עם השאלה הנוקבת: מהו האדם ללא זהותו האנושית? דרך סיפורו האישי והכנות המדהימה שבה הוא מתאר את החוויות, הספר מתעמק ברגעי החסד והאנושיות שנותרו גם במצבים הקשים ביותר. זהו ספר חובה לכל מי שמעוניין להבין את עומק ההשפעה של תקופה זו על הנפש האנושית והיכולת לשרוד תוך שמירה על אנושיות. מתאים לקוראים המחפשים ספרות היסטורית עמוקה, רגשית ומעוררת מחשבה. "אם זה אדם" אינו עוסק בזוועות בלבד, אלא בגילוי מחדש של האנושי בתנאים בלתי אפשריים.

בדצמבר 1945, כחודשיים אחרי שחזר בדרך עקלתון מאַוּשוויץ לטורינו, התחיל פרימו לוי לכתוב את הספר הזה על השנה שלו במחנה הריכוז. תחילה כתב אחוז־בולמוס, כדי להשתחרר מייסורים, את הזיכרונות שהרעילו אותו, אבל האיש חסר הניסיון בספרות – שבינתיים מצא עבודה ככימאי, וכתב בלילות או במעבדה הכימית של המפעל – צמח כמעט בן־לילה להיות סופר ענק, שאת קולו החם, החכם והשלֵו אי־אפשר לשכוח. מטען הזיכרונות שינה את פניו והפך לספר הראשון במעלה מסוגו, ולאחת היצירות הגדולות של הספרות העולמית במחצית השנייה של המאה העשרים, "אחד מן הספרים הנחוצים באמת של המאה" (פיליפ רות).לא נמצא בו התעכבות על הזוועות של מחנה הריכוז, ואין בו קינה או רגשות נקם. הספר מתבונן באנשים המרוֹקָנים, שהלאגר שלל מהם תו אחר תו של זהותם כבני־אנוש, תוהה "אם זה אדם", ונאחז ברגעי חסד של שרידי אנושיות, אשר בהם ומתוכם שב האדם להיות אדם.מבחינות רבות אפשר לומר ש'אם זה אדם' מתורגם כאן לעברית לראשונה. לראשונה הוא מובא בסגנונו של פרימו לוי, על דיוקו, ובמלואו.