מהנה ושנון. לבית המידות הירושלמי של חנה הנושקת לשמונים, שלושת בנותיה, נכדתה דנה בת השבע (בתה של ירדנה) והמטפלת יוהנה המתקשה בעברית ('פס וחלילה') וזקוקה לכסף למשפחתה ברומניה- מגיע רפי המשורר המעוניין לשכור אצלן דירה. אבל ל'משורר' מזימה משלו בשליחות כריש הנדל"ן ברושי הגברתן המאיים הפוזל בעיניים חומדות לנכס, לעלות עליו בבולדוזרים ולבנות בשטח הגדול. להביא את המכה שתסדר אותו. יאללה יא ענתיקה, קחי בוכטה ועופי מכאן, כמה זמן נשאר לך? תלכי לבית אבות טוב, תחיי כמו מלכה. אבל עקשנית החנה הזו. לא תיתן את הבית שבעלה קנה לפני שמת לקקמייקות האלה. רפי אינו שש למטלת המעקב ואולי שכנוע אבל נתקע שלא ברצונו, ברושי מהלך עליו אימים והוא צריך את האחוזים מהמכירה למען אחותו ובנה החיים במצוקה. בנותיה של חנה מצליחות, קרייריסטיות ופנויות. ירדנה הבכורה היא הדומיננטית. גבוהה, יפה, בכירה בעולם המלונאות וכשחולפת בלובי מצועצע בחליפת עסקים ועקבי עשרה סנטימטר היא מסובבת ראשים. אבל היא כמו אחיותיה יודעות עמוק בלב שהרבה מחייהן זה פסאדה. עולמה עם משרתה הניהולית הוא בסופו של דבר קבוצות תיירים קולניות, ארוחות, חדרים מתוקתקים ומצעים שיש לכבס. אורחים ללילה הנעלמים בבוקר. סימונה הרופאה מתעסקת בחולי, מדדים, אנזימים, סוכר וצרות של מי שאולי ימותו מחר או עוד שבוע. יש לה עניין אישי משמעותי במטופל אחד. לעומת בנותיה חנה מרשה לעצמה להשתטות מדי פעם, לצבוע את שיערה, להשתכר בפאב בלי חשבון לאיש. עובדת על ביטוח לאומי. קיבינימט, אני עם רגל אחת בקבר אז למה לא? ככה אני רוצה ולא יפחידו אותי. המחברת חודרת בלי כחל וסרק לנבכי הנפש ומהות החיים. אנו נולדים עם חותמת פג תוקף כמו יוגורט. הילדים בבית ספר חסר ייחוד והוריהם בעבודה, שיירות נמלים עמלניות. נזדקן וילדינו יתקעו אותנו בבית אבות, כלוב מוזהב ואחריו הקבר. מה התכלית בכל זה. לכולנו מצפה אותו פינאלה. שמונים-תשעים שנה והבאסטה נסגרת. פסיק בזמן. רק ללכת בלי סבל כמו חלק ממטופלי סימונה. ותגליות משמחות שבעולם יש גם טוב ואנשים הגונים בצד הנוכלים, שמחה מתפרצת והתחלות חדשות. דנה צוהלת בחדווה 'יש יש כיתה ב' חמש, יאוש יאוש ב' שניים בית שימוש...' וגם הרצל החתול שמח. סגנונה השנון והנוקב של המחברת 'נו אז למדה מנהל עסקים ותמחור ושיווק ומיצוב...ובשביל מה? להציג גרף הכנסות תלול, להצטיין ולהביס מתחרים ובתכלס הכל צ'ק אין וצ'ק אאוט...;'האישה הזו (יוהנה) היא החייל הנאמן ביותר נגד הזיקנה וכל החולרות שהיא עתידה להביא עלי', פה ושם כבשאר ספריה זורקת בלי חשבון חרא ודרעק, שורות משירי ארץ ישראל - ביער, ביער, ביער נרקוד נרקוד ותכול המטפחת קורטוב של נחת, בצד שפות זרות כמו פקעלעך, אַפּ טוּ יוּ, אינַף איז אינַף ופיניטו לה קומדיה. יופי של ספר.