מוקס נוקס מאת שמעון אדף
מי קורא את שמעון אדף? כשקראתי את הלשון נושלה היה זה מאבק מול לשונות הספר אבל חשתי שקיבלתי דבר מה מעניין, מרענן ורגש. כי רגש זה מה שהכי חשוב. אולי בגלל זה החלטתי לצאת שוב להרפתקת אדף ובחרתי לקרוא את ספרו מוקס נוקס משנת 2011.
הקריאה בספרו הרגישה כמו סוג של חידה, מעין אתגר להבנת העומק המסתתר בין השורות. עם זאת מוקס נוקס היה ברור יותר, כואב יותר וקל יותר לקריאה.
על מה הספר הזה?
מוקס נוקס נע בין ההווה לעבר ומספר לנו סיפור נוגע ללב על נער והגבר שהפך להיות.
גיבור הספר, סופר במקצועו, חי לבד בדירה עירונית ומנסה להתפרנס משלל מקצועות שונים. הוא סופר שאינו מוכר (לשון מכירת ספרים – רווח כלכלי) ולכאורה אין לו שאיפה להשתנות בעניין זה. הוא נכנס לקשר רומנטי עם אישה מבוגרת ממנו שהזמינה אותו להעביר קבוצת קריאה לחברות שלה, קשר שהוא חדש לו ומאתגר אותו מאחר ואינו רגיל בזוגיות, מעורבות ולא מרגיש בנוח בעור של עצמו. במקביל קיים קשר רופף עם משפחתו, האם הדואגת והחמה, האב החולה והתלותי שאינו זוכר יותר מדי מלבד אשתו והאחים ואחיות שכל אחד כבר בנה לעצמו חיים אחרים.
סיפור הילדות של הגיבור מתעכב על קיץ אחד בו עבד באותו מפעל שאביו עבד בו, במסעותיו בין התפקידים השונים, ההתעללות שחווה מחברים ומאביו, הצורך לגלות עולם אחר מלבד העולם הסגור של משפחתו והבריחה מתכני דת ויהדות (למרות בקיאותו הרבה) לבלשנות לטינית (למה לעזאזל?) ופילוסופיה. עיקרו של קו עלילתי זה הוא יחסי האב האלים ובנו, והקשר הנוצר בין עובדת מכוערת אך נעימה וחכמה לבין הנער המוזר והדחוי.
אומר שיש בספר זה הרבה דברים מעניינים אבל מה שבלט לי ומצא חן בעיני היה הקשר בין האלימות (והפחד משחזורה) לבין הנסיגה פנימה לעולם של כתיבה לא מוכרת. כמו כן גם הבריחה מהנוקשות של עולם הדת והחוקים המתבטאים בקול האב אל עולם דקדקני בלשני חיצוני או ספרות חופשית ומקורית שאינה עומדת בחוקי התעשיה.
כבר בפרקים הראשונים מספר הגיבור על ארוע בחנות ספרים בה עבד שבו אישה צעירה ביקשה ממנו שיכניס ספר שרצתה לחשבון בעלה המבוגר ״אין לי כסף. הוא לא נותן לי כסף משלי...״ מעין סיפור המקדים לאלימות שחווה בבית, שחוותה אימו אשר אביו הפעיל סנקציות, הרס שולחנות שבת, מנע ממנה מעות לקנות אוכל והיא הייתה מצליחה להסתדר עם המעט שמצאה. אלימות שנחשפת לאט בתוך הסיפור, אחרי שאחותו הבכורה כבר מורדת, כשהאחים הקטנים שומרים על האם. מחד ברורה סלידתו מהאב, כעס גדול ואיום המעורב עם חוסר אונים ומרידות קטנות ומאידך נרשמת אהבת אביו המתבטאת בשמירה על מקום העבודה למרות חוסר כישרונו של הנער בכל דבר. גאוות האב בלמדנות של בנו והתקוות שהחזיק בו. כיצד ניתן לעכל אהבת אב אלים? בסיפור ההווה נראה שיחסים מתהפכים כשהאב הופך תלוי באשתו, אך עדיין קיימת התעללות. בסיפורו של הנער יש גם את היחסים המתפתחים בין הנער לבין עובדת במפעל שהוא מקפיד לתאר אותה בכיעורה בצורה שאף הוא חש כי אינה הוגנת, ובכל זאת, למרות שקונה ומשאילה לו ספרים, לוקחת אותו העירה, תומכת בעולמו האקדמי ושומרת על סודו האלים (כשרצה לנקום בנערים אחרים) הוא נוהג בה בגסות ובצמצום, מתקרב ומתרחק ולבסוף חותך. מערכת יחסים זו יכולה להפחיד אותו בהבטחה שלה, בקיומה של אהבה כלשהי, אך הוא, לאו דווקא מחשש של חטא או עוון בורח. הניחוש הראשון שלי היה הזיהוי שלו לכוח המשחזר של האלימות כלפיה (האם הוא כמו אביו?) וניחוש שני המבוסס על משפטו המסיים של הספר: ״רק מי שלא אהב סבור שבאהבה תימצא גאולה. אבל רעיון האהבה הוא עצם הדבר המונע מאיתנו להיות חופשיים״. למעשה הוא מבטא מחד את הצורך בלתי ניתן לסיפוק באהבה יחד עם הפחד הקיומי ממנה. הנזק הנעשה לאותו ילד-נער הגדל בבית אלים נרשם בגופו ובנפשו ומלווה אותו בבחירותיו בבגרותו. למשל, בסיפור ההווה הגיבור בוחר מערכת יחסים מורכבת שהרגשות בה לא ברורים – גם היא תלוית מערכת כלכלית – ואף שיש בה מגע ומין, לא נראה כי יש רגש ברור לעין (לפחות מצידו). יש תחושות רבות, אבל אין את היכולת לאהוב. במשפט שובר לב מתאר הגיבור את הביקור בחנות בגדים: ״אני מפחד שהבשר יכתים את הבגדים.״ במקרים אחרים חוזר לנושא החיבור לגוף ולתמה של השנאה העצמית שמתבטאת בכיבוי העצמי והבריחה.
כיוון שמדובר בספר של אדף, הדברים לא נאמרים בצורה פשוטה וסיפורו הכואב של הגיבור מוסתר על ידי שפה מתחכמת ובריחה לשפה אחרת, מתה וחסרת משמעות לכאורה (לא ירדתי לעומק הבלשנות הלטינית). ההסתרה מתבטאת בהעדר שמות של דמויות אלא סימונם באות הראשונה בלבד, העדר שם הגיבור, העדר שם העיירה בה גר או העיר אותה אוהב. ההסתרה היא גם בשתיקה של הגיבור מול כל הקורה אותו. הסודות שהוא שומר מאחרים ומהקוראים ומעצמו. החוויה בקריאה היא חוויה של צמצום הגיבור יחד עם הרצון שלו לפרוץ את הגבולות של העולם שלו ושל עצמו (גם התייחסויות למעין פנטזיה כגון האם האחיינים קיימים או לא?) הצמצום יוצר בלבול. האם הוא קיים בכלל?
העיסוק בכתיבה מעניין מאחר ואי אפשר שלא להקביל בין סגנון הגיבור המתואר כבלתי מכיר וקשה להבנה כמו אולי ספריו של אדף. הוא מביע רצון לכתוב את עצמו, כפי שהוא רוצה ולא כפי שמקובל. אינו שואף להתחבב על קהל כלשהו. החוזקה הגדולה שלו, כפי שהגיבור עונה לאחת הנשים, היא המקוריות. עם זאת הוא גם חווה ביקורת כשהמעסיקה/מאהבת שלו אומרת לו שקל יותר למכור ספרים עם דפים ריקים מאשר את ספריו ומציעה תחבולות שיווקיות לעזור לו. אי אפשר שלא לתהות האם גם החופש הזה בעולם הכתיבה הוא סוג של ריחוק והגנה. חשש להיות נאהב גם במובן הזה. נושא זה שחוזר על עצמו לאורך הספר – נפתח בתחילת הספר בקושי לכתוב ובתהייה שלו כיצד יראו חייו ללא הכתיבה. באותו רצף מחשבות הוא מתאר לעצמו את חייו, את דירתו ומיד נזכר בארוע שהתייחסתי אליו בתחילת הסקירה – אותה אישה צעירה שמבקשת ממנו להכניס ספר לחשבון בעלה. מתוך כך נראה כי חייו ללא כתיבה יחזירו אותו לזכרונות הקשים של ילדותו. ועם הכתיבה? גם שם חוזר לאותו מקום בדיוק. להלן, הכתיבה נועלת אותו במעגל סגור של עיבוד חוויות הילדות הקשות שלו. אולי לכן אינו זקוק לקהל או חושב על צרכיו. לא הוא מעניין אותו אלא הניסיון לעבד את מה שזקוק לו עד שהכאב יחלוף.
עד כאן מחשבותי לאחר הקריאה ואני תוהה לעצמי איך קוראים אחרים רואים דברים אחרים ומה הם רואים בחידה האדפית הנ״ל.
