"על שירת זלדה" מאת חמוטל בר-יוסף הוא ספר מרתק המציע מבט מעמיק על יצירתה של המשוררת זלדה. במהדורה המורחבת הזו, בר-יוסף מוסיפה מבוא חדש ופרק ייחודי העוסק במוות והשכול בשירת זלדה, תוך בחינת הקשרים למקורות היהודיים. הספר משלב בין דיוק אקדמי לרגישות אמנותית, ומציע תובנות חדשות על המהות והייחודיות של זלדה כמשוררת. זהו קריאה חובה לכל מי שמתעניין בשירה עברית מודרנית ובפרשנות מעמיקה של טקסטים ספרותיים. אוהבי השירה ימצאו כאן ניתוחים מובנים ומרגשים, המעניקים כבוד לירושה התרבותית של זלדה ומאירים את שיריה באור חדש ומרתק. אם אתם מחפשים לשלב אהבת שירה עם מחקר מעמיק, זהו הספר בשבילכם.

לפנינו מהדורה מורחבת של הספר "על שירת זלדה" מאת חמוטל בר-יוסף. למהדורה זו נוסף מבוא, פרק על המוות והשכול בשירת זלדה הכולל גם סקירה של היחס למוות במקורות היהודיים, ורשימת מקורות מעודכנת.על המהדורה הראשונה של הספר על שירת זלדה נכתב:ספרה של חמוטל בר-יוסף הוא ספר מצוין, מרתק, גדוש הבנה ורגישות רבה. ניכרת בו יכולת אבחנה מעולה, ומה שחשוב מכל: אהבה לשירה. כנראה צדק מי שאמר שכדי להעריך שירה בצורה נכונה צריך המבקר להיות קודם כל משורר בדכות עצמו. (...) אני אסיר תודה לחמוטל בר-יוסף על שטרחה לחשוף את היפה והנאצל בשירתה של משוררת זו. היא כתבה ספר מן היפים שיש לנו בחקר השירה העברית המודרנית.(אהרון אלמוג, המוסף לספרות של ידיעות אחרונות 20.1.1989)ספרה של חמוטל בר-יוסף "על שירת זלדה" הוא חגיגה לאוהבי שירתה של זלדה ואולי אף לאוהבי שירה בכלל. (...) ספרה של חמוטל בר-יוסף נתפס בעיני כהדלקת נר לנשמת שיריה של זלדה. זהו נר זיכרון אך בעיקר ניצוץ של שלהבת-אש שתראה תמיד למרחוק.(תמי וולף, משא המוסף הספרותי של דבר, 5.5.1989בספרה "על שירת זלדה" (...) מגלה חמוטל בר-יוסף את עצמה כמשוררת-חוקרת (וסדר המלים בצירוף הזה אינו מקרי), העוסקת בדהירות ובדיוק בשירתה של מושררת אחרת. כפל הפנים הזה הוא מהותי להבנת הספר והוא שהופך אותו למיוחד ומעניין. (...) מכאן גם פורצת הנגיעה הזהירה והיכולת הנדירה למדי לחלץ את המהותי והאחר, או את מה שאפשר לכנות כיסוד ה'יחידיות' של זלדה". ספרה של בר-יוסף הוא קריא מאד אך לא קל. מדויק מאד אך לא טרחני. מנוצק ביטב על-פי כללי הדיסציפלינה המדעית, אך אינו מייגע בהשגותיו. (...) ספרה של בר-יוסף אינו רק מחקר מרתק, ממצה ובהיר – זהו מחקר שיטתי מאד, שלא לדבר על אהבת השירה השופעת כאן מכל היגד תיאורי. (...) אהבת השירה אינה משתקת כאן את המבט החוקר אלא דווקא מפרה אותו.(דורית מאירוביץ, המוסף לספרות של הארץ, 19.5.1989)חמוטל בר-יוסף לא הלכה בדרך הקלה במחקרה המונוגרפי, אלא חקרה ודרשה, במיקרו ובמאקרו, וחרשה חריש עמוק בבוסתנה של המשוררת. (...) חמוטל בר-יוסף מוכיחה שהיא אוהבת את את שירת זלדה, ויעיד על כך רצונה לחדור לכל תחומי שירתה, תוך מעקב אחר החסידות וכתבי הרב חן, רובדי הקדושה והשגב, תוך ידיעה שהאמונה היא אשר שימשה כנקודת מוצא של השיר (...) בר-יוסף הרבתה לעיין בפרשנות של ההיבט הדתי בצד האבחנה האסתטית והיא הגישה לנו את ספרה המשקף תמונה נאמנה של הזהות הדתית של המשוררת.(אברהם בלאט, המוסף הספרותי של הצופה, 20.10.1989