שמעון שטרית נולד בעיירה ארפוד שבמרוקו,בן למשפחה ברוכת ילדים,שעלתה לארץ־ישראל בתחושת הגשמה ציונית. דרכו בישראל החלה באוהלי המעברה בפרדס חנה,והמשיכה בטבריה – במעברה,באוהלים,בפחונים,בשיכון א ובשיכון ד. מתוך המציאות המאתגרת הזו,צמח נער נמרץ,שזכה בתואר חתן התנ״ך לנוער,פתח לעצמו שער לעולם הרחב,והאמין מאז ועד היום כי הידע והמשפט הם כלים לתיקון החברה. רה"מ דוד בן גוריון ביקר בביתו בטבריה (בתמונה),עמד על ייחודו של הנער הצעיר,וכתב עליו "עילוי".

שמעון שטרית נולד בעיירה ארפוד שבמרוקו, בן למשפחה ברוכת ילדים, שעלתה לארץ־ישראל בתחושת הגשמה ציונית. דרכו בישראל החלה באוהלי המעברה בפרדס חנה, והמשיכה בטבריה – במעברה, באוהלים, בפחונים, בשיכון א ובשיכון ד. מתוך המציאות המאתגרת הזו, צמח נער נמרץ, שזכה בתואר חתן התנ״ך לנוער, פתח לעצמו שער לעולם הרחב, והאמין מאז ועד היום כי הידע והמשפט הם כלים לתיקון החברה. רה"מ דוד בן גוריון ביקר בביתו בטבריה (בתמונה), עמד על ייחודו של הנער הצעיר, וכתב עליו "עילוי". בספר תמיד לראות אור – מהסהרה לגבעת רם מגולל שטרית את סיפור המסע הארוך והמאתגר ממדבר הסהרה לגבעת רם בירושלים, מקום משכנן של האוניברסיטה העברית, הממשלה והכנסת – שם הפך לפרופסור למשפטים, ממלא מקום ראש עיריית ירושלים, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל. שטרית יזם וקידם חקיקה חברתית מרחיקת לכת, הוביל מאבקים למען חסרי הדיור, יזם את פרויקט "מחשב לכל ילד", והיה ממובילי המאבק להעלאת יהודי אתיופיה במבצע שלמה. ספרו חושף את מאחורי הקלעים של החלטות דרמטיות שעיצבו את פני המדינה: מאבקים על דמותה של מערכת המשפט, רפורמות שניסו לשנות סדרי עולם, עמידה נחושה מול גלי הסתה ופילוג, וגם רגעי שבר כואבים – אישיים וציבוריים – שהגיעו לשפל עם רצח ראש הממשלה יצחק רבין. זהו מסע של אדם שלא שכח מאין הוא בא, שנותר אופטימי ואיתן גם כאשר איבד את אמו בגיל צעיר ולימים גם את בנו, ואשר בחר לראות במשברים ובאתגרים מקור־כוח. בין דפי הספר מתגלה לוחם צדק שידע גם חולשה, פוליטיקאי שנאלץ להתמודד עם יריבים קשים, ואדם פרטי שחייו האישיים נקשרו בעבותות של אהבה ושל אמונה בלתי־מתפשרת בעבודה למען הציבור ובכוחה של הדמוקרטיה לתקן עולם. ולבסוף, הרבה מעבר לביוגרפיה אישית, זהו סיפור רחב־יריעה על כמעט שמונים שנותיה הראשונות של מדינת ישראל, כפי שהן משתקפות בעיניו של מי שעמד בלב ההתרחשויות. זהו מסמך היסטורי, אך גם קריאה נוקבת לעתיד – עתיד שבו ישראל תדע להיות לא רק חזקה כלכלית וצבאית, אלא גם מופת מוסרי לחברה צודקת ושוויונית.